שלהבותיה

אני תמיד צריכה להתמסר למשהו או מישהו,בעיקר מישהו, להרגיש שמשהו הוא מוקד האנרגיה שלי, מטרת הזרימה שלו וכך גם מקור הזרימה, מחיה, לוקח את מה שאני נותנת. כי כאשר לוקחים ממלאים איזה ריק בתוכנו ומבליטים אותו וכאשר נותנים מראים שיש שפע. רק שלפעמים אחרי זה נשארים חשופים ,פגיעים לא לגמרי אדונים לנשמתינו שממנה לקחנו חתיכה קטנה והשארנו אצל אדם אחר שאולי לא מודע לכך.
מהות השליטה היא לא כאשר נותנים לאדם אחר להשפיל או להכות למרות שזה גם, אלא שנותנים לאדם אחר להשפיע על חיינו,רגשותינו ומחשבתינו, לוותר על השליטה בעצמנו ולתת לו להיכנס פנימה אל המקום בו אנו מתחבאים משאר העולם, שומרים על עצמנו מכאב ומזעזוע באמונה שלא יכאב לנו ומרצון להיפתח ולשחרר סתימות.
ראיתי פעם תמונה בקלפי טארוט בו יש עולם מכוסה בים סוער שבתוכו שוכבת מכורבלת אישה ערומה. רק שבעצם העולם הזה הוא בועה שמחזיק אותו מישהו אחר בחיבוק והיא יודעת זאת ולכן פרוש על שפתיה חיוך רגוע ובטחון מלא...
אני כותבת רק על עולמי הפנימי כי בעצם מבחוץ חיי קפואים בזמן אחרי ביתספר ולפני צבא, מרחפת, מבלה,בתוך בועה של חוסר חיים אמיתיים,מחכה