עכשיו שחורף הכי כיף להזכר בזכרונות של ים.
אחרי כמה חודשים שאני ואקסית שלי (דניאל) לא דיברנו, התחלנו להתכתב קצת.
שאלתי אם היא רוצה להפגש והיא אמרה שהיא לא יכולה כי היא הולכת לים עם חברה.
אחרי שעה הסתבר שהם לא הלכו כי לא היה לאף אחד מהן אוטו.
משהו בעבד המסור בי התעורר והצעתי להסיע אותן. אפילו הבהרתי שלא צריך שאשאר איתן.
אחרי כמה דקות היא כתבה לי משהו בסגנון של "אני ארשה לך להסיע אותנו רק אם תכין לנו צלחת פירות מפנקת"
"חצופה, לא צריך!" - בכל זאת, צריך קצת להראות אגו לא?
"סתם חחח זה ממש יפה מצידך להציע ואני ממש מעריכה את זה.תיהיה מתחת לבית שלי עוד חצי שעה?"
"בסדר :)"
הבאתי אבטיח, מלון, וענבים בשפע חתוך יפה בתוך כופסה. לא הבאתי לעצמי בגד ים כי לא תכננתי לשבת איתן.
אחרי 25 דקות כבר הייתי מתחת לבית שלה וכתבתי לה.
"תכף יורדות"
מפה לשם אני מחכה שם חצי שעה. באוטו. בקיץ.
הן יורדות ושתיהן נכנסות לכיסה האחרי, מודות לי שאני מסיע אותן ואיך הצלתי אותן.
מתחילה שיחת חולין ואני ממהר לעקוץ אותן על זה שהן איחרו.
"תגיד תודה שאתה בכלל בא איתנו!"
"אבל אפילו הבאתי פירות כמו שביקשת!" אני עונה. הן בעננים. הן לא שמו לב לסלסלה ובשוק שאשכרה הבאתי כמו שדניאל ביקשה.
שתקתי והן מקשקשות להן מאחורה, חצי בלחש.
מגיעים לתל אביב והיא אומרת לי להוריד אותן על החוף, למצוא חנייה ולהצטרף אליהן.
"את בטוחה?" אני שואל. באמת לא התכוונתי סתם להדכף להן ליציאה.
"ברור! רק אל תשכח להביא את התיק עם המגבות והפירות"
"לא עדיף שתקחי את זה עכשיו?"
"באנו לבלות לא לסחוב עכשיו תיקים!"
אני והאקסית שלא לא דיברנו הרבה על יחסי שליטה וכו, אבל אני מבין מהר מאוד שמסתתר בתוכה ביצ' רציני.
אני מגיע ומוצא אותן על החוף, שכובות על שתי מיתות שיזוף כחולות.
אני מתחיל לסחוב לעצמי מיתה שיהיה לידם ודניאל ממהרת להגיד שחבל על הכסף ושאשב בינם.
בדיעווד אולי הייתי צריך להביא כיסה, אבל באותו רגע לא חשבתי על זה וישבתי על החול שהם מעלי.
אני נזכר בזוית ראייה שלי עליהן ורועד. כלכך יפות.
דניאל פותחת את הפירות ומציעה לחברה שלי, לי לא.
אני מבקש והיא עונה "הבאת לנו את הפירות לא? קח אבל מיים, לא שתית מספיק היום" ונותנת לי את הבקבוק מיים שלה.
בתזמון מעולה לחברה שלה נופל פלח אבטיח על החול.
"יודע מה? רצית פירות לא? קח!" היא יורה לעברי.
אני צוחק ואומר לא תודה.
היא עונה שהיא לא שאלה, אלה אמרה.
אני קצת עושה פרצופים וחברה שלה נותנת לי סתירה קטנה עם הכף רגל שלה ואמרת לי "יאללה אין לנו את כל היום"
אולי עכשיו גם הצלחם להבין יותר טוב איפה אני ישבתי ביחס אליהן, שהפרצוף שלי די ליד רגליהן.
אני מרים, לוקח ביס ושומע את החול נלעס ברעש בפה שלי ומיד שתיהן מתפוצצות מצחוק. אני בציניות עושה כאילו אני זה האבטיח הכי טוב שאלתי בחיי. "ממממממ ואו איזה טעיםםם" והן כבר מאבדות את זה ומתגלגלות מצחוק.
השיחה הייתה כיפית וזורמת, נכנסו למיים, יצאנו,שבנו שוב למיים.
דניאל התלוננה שהכתפיים שלה ממש תפוסים אז הצעתי לעשות לה מסג'.
"אני לא בטוחה שזה משהו שאקס אמור לעשות עם אקסית שלו"
"לא צריך" אני עונה עם חיוך :)
"טוב נו בוא" היא מורידה את משענת המיתה, אני טוב לה על התוסיק ונותן לך את המסג' המושקע ביותר בחיי.
"____ אל תקנאי אחרי זה הוא יעשה לך גם" דני אומרת לחברה שלה
"את רוצה?" אני שואל, חצי מקווה שהיא תגיד כן.
"כן יאללה בוא תעשה לי ברגליים" היא אומרת כאילו בדרך אגב. אני קצת מבולבל ולא בטוח איך להגיב אבל מחליט לא לחשוב על זה יותר מדי.
אני עושה לה מסג' ואחרי קצת זמן מפסיק שאני מתחיל לדבר. אף פעם לא הייתי טוב בלעשות שני דברים בו זמנית.
"חמודי אם אתה צריך לבחור בין לדבר ללעשות מסג' תבחר בלעשות מסג'". טוב. זה אופישל. הן נהנהנות מזה יותר מדי.
אנחנו הולכים להתקלח המקלחות החוף ומחליטים ללכת לכיוון השוק. שאני אומר מחליטים אני מתכוון שהן החליטו. הולכים קצת לאורך שוק הכרמל, אני קונה איזה שייק והן נכנסות לtogo- חנות נעליים. אני נכנס ומסתכל עליהן מודדות נעליים, מדי פעם הן שואלות את דעתי ואני מתאמץ רק לא ליפול על 4 ולמצוץ לה את העקב. אני עוד לא מספיק פתוח מולן להראות את זה ומשחק אותה שזה לא מעניין אותי ובסוף הן קונות איזה 2 זוגות נעליים. אני מציע לקחת את השקיות והן לא מהססות להעביר לי אותן.
אחרי קצת זמן הן רואות שאני קצת מסתבך עם השקיות ומציעות לעזור לי. אני מתעקש שאני מסתדר והן מחליטות לסגור את היום וללכת לאוטו.
"אולי תיהיה מקסים ותלך להביא את האוטו? מחכה לך כאן עם השקיות".
אני עונה לחיוב לפני שאני באמת חושב על מה אני אומר. הן מחכות בארומה באזור ואני הולך להביא את האוטו.
הן נכנסות שוב שתיהן למושב האחורי (מה אני נהג מונית?!).
לא פעם הן מתלחששות מאחורה ישמגיעים אנחנו אומרים שלום אבל הן לא יוצאות.
"למה אתן מחכות?"
"רגע אתה לא פותח לנו את הדלת? איזה מן ג'נטלמן אתה?"
כמו ילד טוב אני עונה שהן צודקות, ופותח להן את הדלת.
"נהנהת?"
"ברור! נפגש בקרוב" אני עונה.
היא נותנת לי נשיקה על הלחי. אני בוהה בהן עולות במדרגות לבניין.
מאז לא דיברנו.