אני הגעתי אליה ישר אחרי צבא.
בדיוק כמו שהיא אמרה, הדלת הייתה פתוחה ועל הדלת היה רשימת מטלות. סתם דברים של בית, ממש לא משהו מעניין אבל ישר ניגשתי לעבודה.
בדרכי לחדר כבישה אני נתקל המלכה שלי. ממש מתנגשים פנים מול פנים. היא קופצת מבהלה, כנראה שלא שמעה אותי נכנס.
" אפס טיפש! אתה לא יכול להסתכל לאן אתה הולך?! " אני מקבל סטירה מצלצלת ומגמגם התנצלות הכי מהר שאפשר.
היא שולחת אותי להביא לה כוס יין להרגע ולהמשיך במטלותיי.
"רגע טיפשון בוא שנייה" היא אומרת לי לפני שאני חוזר לחדר כבישה.
"מעכשיו אלה אם אומר אחרת אתה תיהיה על 4 בבית הזה. כמו כלבלב חמוד. אולי הנקודת מבט של העולם מלמטה יעזור לך לראות יותר טוב לאן אתה הולך, או יותר נכון זוחל." אני עומד שם לא כל-כך בטוח מה לעשות עם עצמי והיא עוזרת לי קצת "תודה לי על זכות להיות הכלב שלי טיפשון!"
אני מיד נופל לרגליה אומר לה כמה אני רוצה להיות הכלבלב שלה שהיא קוטעת אותי. "אתה שקט מידי בבית הזה ואני רוצה לדעת איפה אתה בכל רגע. תכין לעצמך שרשרת פעמונים ותענוד אותה מהפעם ההבאה שאתה בא, תמיד היית יצירתי, תראה לי איזה שרשרת יפה אתה יודע להכין" אני מודה לה שוב ושואל אם אני יכול להמשיך במטלות שלי.
"טוי!!! אני אקרא לך טוי!! איזה שם מושלם לכלב קטן וחמוד כמוך 😄 אין אני מושלמתתתתת כןכן סבבה לך תמשיך המטלות שלך טוי." היא תמיד הייתה כזו, מחשבות קופצות מדבר לדבר בשנייה...
בבית כל-כך גדול קשה להגיע מצד אחד לצד שני על ארבע וכמה שהיא ידעה את זה, ככה היא ניצלה את זה. היא הייתה מסדרת את הסדר של המטלות בכוונה כך שאצטרך ללכת מצד אחד לשני שוב ושוב ושוב. במקום לסיים אצלה את כל הרשימה ב8 כמו פעם, עכשיו אני לא יוצא משם לפני 10.
והפעמונים? כבר ניהיתי אדיש אליהם, אפילו מדי פעם אני מוצא את עצמי מענתז לקצב של עצמי:)
http://3.bp.blogspot.com/-BhtPMhfVNsU/S382bJU0DGI/AAAAAAAAChA/u_vMeUoLZdE/s1600/DRESSAGE.jpg