יום שני זה יום כבישה.
אני כבר למדתי להיות די יעיל ואני מתקתק את הנגלות במהירות.
אני הולך הלוך ושוב מהחדר כבישה למרפסת לטלות את הבגדים לייבוש.
היא יושבת לה בחדר לומדת, ואני שמח שאני עוזר לה להספיק את מה שהיא רוצה :)
"חמודי תבוא שנייה" היא צועקת לי מהצד השני של הבית. אני חצי מקפץ חצי רץ בשביל להגיע הכי מהר שאני יכול. אני מגיע אליה, מורד על הברכיים ומחכה שהיא תדבר.
היא בדיוק באמצע תרגיל ועוד לא הסתובבה אלי. עוברות כמה דקות והיא מחייכת אלי "הולך לך בסדר ?"
אני נרגש מהשאלה. אם היה לי הזה כנראה שהוא היה זז לו ימינה שמאל. ברור שהולך בסדר! ועוד פה, שאני רואה אותך ככה בשיר יופייך. ברור ברור ברור!
"יש בעיה, העקבים שלך עושות הרבה יותר מידי רעש ואני לא מצליחה להתרכז. כל הזמן אני שומעת את הדפיקות שלך הולך הלוך ושוב וזה מחרפן! איך אני אמורה ללמוד ככה??!"
אני רואה אותה מתוסכלת ואני מתלהב שבסוף סוף היא תתן לי להוריד את הנעליים הנוראיות האלה. בשביל כבישה צריך לעמוד רוב הזמן וכבר התחננתי לה כמה פעמים שתתן לי להוריד אותם.
"מצד שני אתה יודע כמה חשוב לי שתתרגל לנעליים האלה.... יש לי רעיון אבל, פשוט תלך על הידיים והברכיים מעכשיו. על 4 כמו כלבלב. ככה שהרגליים שלך לא יגעו בריצפה. מה אתה אומר?"
אני מתבאס אבל נזהר לא להראות לה. היא תמיד נותנת לי את האשליה שהיא מתחשבת במהשאני רוצה אבל אני יודע שאני אאכזב אותה אם אומר כל דבר חוץ מכן.
"בסדר יפה שלי :)."
"יופי אז לך תחזור לעבוד, אני בטוחה שעוד נשאר לך הרבה" היא נותנת לי נשיקה קטנה על הלחי ואני מסתובב וקם ללכת.
"טיפשון כבר שכחת מה אמרתי לך?"
שיט. איזה מטומטם אני. אני ממהר לרדת על ארבע, נושק לרגלייה ומסתובב חזרה ללכת לכיוון המרפסת.
אחרי כמה דקות אני שומע ממנה "הרבה יותר טוב! תודה חמודה!"
חמודה?
טוב יש לי יותר מידי עבודה בשביל לעצור לחשוב על דברים כאלה. חוץ.מזה שעכשיו שצריך לעשות הכל על 4, אני בטוח שיש לי עוד הרבה יותר עבודה מבדרךכלל.
https://78.media.tumblr.com/5391a9bd89e253b06f402b0354b14730/tumblr_os8slly68Z1woaufio1_500.gif