אני קצת בלחץ מבחנים מטורף. קשה לי כל הלחץ הזה, אני לא מוצאת את עצמי. ערה בשלוש לפנות בוקר עם כוס קפה ויותר מידי טיפות רסקיו, מנסה לפתור שאלות במאקרו ללא הפסקה. משמרת בוקר ושוב מאקרו. יש אנשים שלחץ עוזר להם לפרובוקטיביות, לי כאמור, זה עושה רק חרדות.
באמבטיה אלו רק אני והדמיון. אני נזכרת בדברים שהיו לפניי קצת יותר מידי זמן. על כיסוי על העיניים הורוד, חוסר הידיעה מתי תבוא, המגע של המדים כנגד העירום שלי. הקול המחוספס שלו והאצבעות הענקיות שבתוכי. אוף עכשיו אני נזכרת בכל כך הרבה דברים. ביער המלאכים עם כיסוי עיניים ואטמי אוזניים קשורה עירומה על גזע עץ במשך אלוהים יודע כמה זמן, דקות, שעות. הוא מאכיל אותי בחתיכות אבטיח עם הלשון שלו, שורט אותי עם ענפים, מחדיר לי אצבעות מלוכלכות, מזיין ומרביץ..נותן לי לנוח וממשיך. אני לא שומעת כלום, אם אני ממלמלת צועקת, צורחת, בוכה, לא יודעת. אולי שומעים אותי בכל היער. אולי השיטור העירוני ימצא אותי ככה קשורה. אולי אנשים מסתכלים. אולי אנשים אחרים נוגעים. אני אוהבת להיות בובה של אנשים, הוא יודע.
אני צריכה מקלחת קרה.
ושולט שלא מהסס.