בית בובות.

הושמד.

והינה זה מתחיל סיבוב שלישי במכללה הזו. עוד קצת על היוון ועקומות מיקרו ומקרו ועבודות באקסל. 

הלוואי ובין הסטודנטים שאיתי בכיתה היית גם אתה נמצא. יושב מאחורי, מקשיב למרצה ובוחן אותי. את התזוזות שלי, הנשימות שלי. צוחק על השאלות המטופשות שאני שואלת. יורד עליי על זה שאני חייבת לשבת שורה ראשונה ויהי מה. מנתק את המחשבות שלי מהכל. שורף אותי במבט שלך, גורם לי לזוז בכיסא שוב ושוב ושוב, כאילו על קוצים. 

מבלים את ההפסקות בשירותים של הסיפריה או מתגלגלים על הדשא המרכזי. 

אתחיל בשירון קטן;

אם אתה איתה במקום להיות איתי,

אז מצטערת אבל זה לא בשבילי.

הדדיות בקשר היא מעל הכל

ואם אתן לך את כל כולי

גם אתה צריך להיות כך מולי.

אז אם יש לך צמד אל תפנה אליי בכלל.

נ.ב לא אמרתי שאני טובה בחרוזים.

לפניי כשנה וחצי הייתי משויכת לשולט נהדר. היה הלביש אותי בבגדים הכי יקרים (עירום כמובן), דיבר בטלפון, מתעסק בעולם שלו, ומטייל איתי (על ארבע) עם רצועה שקשורה לידו בדירתו. 

יצאנו ערב אחד עם זוג חברים שלו לשתות בפאב באשדוד. כמובן שהייתי כלבה צייתנית והתנהגתי למופת. החברה כל הזמן נגעה לי השיער, ליטפה לי את הפנים ואמרה שאני יפה מאד. גם היא הייתה יפה, אני לא אשקר, עם עיניים ענקיות, שפתיים קטנות וקעקועים על כל היד. 

בדרך חזרה עצרנו, אני והשולט, בים המקסים של אשדוד ובין הסלעים הוא הפליק לי בישבן 35 פעמים עם החגורה שלו על זה שהתווכחתי איתו על תשלום החשבון. 

בערב גשום בינואר השולט מעלה בפניי אופציה לממש חלום קטן שלי, להיות מוצגת לראווה בפניי אנשים. אחריי שיחה קצרה שבה הוא הראה קצת רגשות חיבה, סיפר לי את התכנון. לילדת הקעקועים יש יום הולדת והיא רוצה אותי במתנה. 

יומיים אחריי זה אני עולה עם מעיל ארוך ומגפיים שחורים במדרגות לדירתם של הזוג. השולט שלי שם והוא מנשק לי את המצח כשאני נכנסת. ילדת הקעקועים, מעכשיו "קעקוענית", רצה אליי ומלטפת לי את הפנים והשיער. היא מלקקת את השפתיים ולרגע אני בוהה בעור הלבן שלה ותוהה אם היא מתחרה טובה לשילגיה. היא מנשקת אותי בשתי הלחיים, ומחבקת אותי שוב. אני שומעת אותה שואפת את הבושם שלי עמוק לריאות שלה. היא מנסה לרכך אותי, אני יודעת, אבל זה פאקינג קשה.

שעה לאחר מכן אני יושבת על הברכיים על השטיח לצד השולט והם שותים כוסית אלכוהול מספר חמש. מדברים על הא ודא מהעבודה. "Inspection" אתה מורה ואני קמה על הרגליים ומסתכלת סביב. בבית שלו יש קיר לבן חלק שמולו הייתי נעמדת, אבל בבית הזה הכל מקושט. "מול הטלוויזיה" הוא אומר בשקט ואני מהנהנת.

האצבעות שלי על כפתורי המעיל אבל הן מסרבות לזוז. אני מרגישה את שש העיניים מהספה, בוחנות. הלב שלי פועם במהירות ואני חושבת כמה זמן נשאר עד שהשולט יתעצבן ויקרע את המעיל מעליי. אני מתעשת ומתחילה לפתוח את הכפתורים לאט לאט, מסתובבת עם הגב אליהם כדי להרגיש קצת יותר ביטחון. כנראה שהשולט מבין אותי כי הוא לא אומר מילה, למרות שבבית שלו זה ביג נו נו.  הכפתורים פתוחים ועכשיו נשאר רק הריצ רץ. אני נושמת עמוק ומחליטה לתת לעצמי עוד כמה שניות של ביטחון ומתכופפת לרצפה להוריד את המגפיים. "ניקול.." אני שומעת את הקול המזהיר שלך, שאני על הגבול ומתרוממת במהירות ומושכת את הריצ רץ. במהירות של אצן אני מורידה מעליי את המעיל, מקפלת אותו ומניחה על הרצפה לידי. זהו, עשיתי את זה.. עכשיו איך את מורידה את המגפיים?

אני מתכופפת לאט, מורידה את כולי ומתחילה לפרום את השרוכים. "אולי תוכלי להוריד אותם עם רגליים ישרות?" אני שומעת את הקול של קעקוענית. "שמעת אותה ניקול, קדימה אין לנו את כל הלילה."

ידיים על הארון, רגליים מפושקות, הטלוויזיה הישנה עושה לי זרמים מדגדגים בבטן. אני שומעת מחמאות מצד השלישייה שעל הספה על הגוף והתפקוד שלי. "קעקוענית תיגע בך, ניקול" השולט אומר. אחריי כמה דקות של שקט מוחלט אני מרגישה יד על הכתף שלי, מעסה, מנחמת. אני קופצת לרגע ונרגעת. היד עוברת לגב שלי ומלטפת אותו באיטיות. שפתיים מנשקות לי את העורף.

אחריי כמה דקות שאני מתמוגגת(!) ממגע הידיים של קעקוענית על הגוף שלי , אני מרגישה את הידיים שלה עוברות בין ירכיים הפנימיות שלי. היא לוחשת לי באוזן "אפשר?" ומעבירה אצבע במקום ששייך רק לאחד מהשלישייה שמאחוריי. "אני..אני.. כן..אה.... תשאלי את השולט" עונה לה בנשימות גדולות. "שולט? אין לך דעה של עצמך על הגוף שלך?" היא מתגרה בי. "לא" אני עונה בשקט. "את רוצה שאני אגע בך שם ניקול? תסתכלי עליי כשאני מדברת איתך. בעיניים." היא מסובבת את הפנים האדומות שלי אליה. "את אוהבת את הידיים שלי עלייך?" היא שואלת. "כן, כן, תודה רבה".

אני מרגישה את היד החזקה של השולט שלי בצד השני. הוא מפליק לי בישבן ומדגדג אותי במותן. הוא תופס חזק ביד אחת את השד שמאלי שלי ונוגע באיבר שלי עם אצבע. הוא מרים את היד ומראה לי את האצבע שלו. היא רטובה לגמריי. אני מסתערת עליה ומלקקת. הוא מסתכל עליי בלגלוג ומפשיל אותי במילים שלו.

זמן מה מאוחר יותר אני על ארבע עם ארבע אצבעות של בחורה בתוכי. הפנים שלי מופנות לבן הזוג של קעקוענית ואני רואה אותו מאונן הספה העיניים שלו תקועות בשלי. השולט שלי מסתובב סביבנו ומפליק בגוף שלי עם שוט שוב ושוב ושוב.

אניגונחת וצועקת חזק, ספק מכאב ספק מבושה ספק מעונג. סביר להניח שכל האופציות נכונות. קעקוענית עוברת עכשיו לחור השני, אוספת נוזל ומחדירה לאט לאט עוד ועוד אצבע, משחקת בי. השולט שלי פותח את המכנס שלו ואני מסתערת על הזין שלו , מוצצת ומללקת אותו כאילו אין לי ייעוד אחר בחיים.

קעקוענית חצי יושבת-שוכבת על הספה, כולם באמצע סרט שאלוהים זוכר מה השם שלו. השולט שלי מושך לי בשיער וגורר אותי בסלון לכיוון קעקוענית. היא מסתכלת עליי וצוחקת. אני בטוחה נראית לה כמו בובה משומשת. לבושה בזרע וסימנים אדומים של ידיים ושוט. השולט מתיישב לידה ואומר לי שאם קעקוענית לא גומרת שלוש פעמים כמתנת יום הולדת אני אצטרך לרוץ שלושה סיבובים מסביב לבניין בעירום כפי שאני. 

הטעם שלה מלוח ומוזר. המרקם מוזר. אני מלקקת עוד ועוד וטובעת בתוכה. האצבעות שלי ממהרות להצטרף. אני חושבת על עצמי ואיך אני אוהבת ומנסה לעשות לה את זה גם. אני מרגישה את הירכיים שלה מסביב לראש שלי הדוקות, הידיים שלה מושכות לי בשיער . אני מסתכלת עליה לכמה רגעים והיא כל-כך כל-כך יפה. הבן זוג שלה מוצץ לה את הפטמה וממלמל לה דברים באוזן והיא גונחת חזק. אני מסתכלת ימינה ורואה את השולט שלי, הוא צופה בי והעיניים שלנו נפגשות. הוא מהנהן ואני חוזרת למטה.

אם תבוא,

סביר להניח שהפנים שלי יהיו אדומות כל כך שלרגע תתבלבל ביני לבין גמבה טרייה.

יהיה לך ממש קשה לדבר איתי ותצטרך להתאמץ כדי לדובב. 

ואני אצחקק כל שנייה כמו ילדה מטופשת והחזה שלי יעלה וירד במהירות של ריצת אלפיים. ואתה תגיד לי להסתכל לך בעיניים, כדי להסתכל לתוכי, להכיר אותי, להבין, ואני ארים לאט לאט את המבט, אשתהה טיפה על השפתיים היפות שלך, אלקק את שפתיי שלי, ובסוף, בקליק של העיניים שלנו אני אחייך חיוך מבויש ואשים ידיים על הפנים ממבוכה מרה.

אתה תזיז את השיער מהפנים שלי אל מאחוריי מהאוזן בליטוף קצר ותחייך חיוך מבין. 

לא אמרתי שאני קלה להשגה. 

האמת שלגמריי להפך.

יחסי האנוש שלי והיכרויות עם אנשים נגמרו איי שם בכיתה ז'. בכתיבה במחשב אני אלופה, אבל כשזה נוגע פנים אל פנים, אני מוגבלת. ככה זה ילדים שעשו עליהם חרם, איפשהו הם נדפקו לתמיד. 

אני מקווה שזה יהיה שווה את המאמץ בסוף.

הושמדה.

לא הבנתי, מי אמר ששמנמנה זה רע ?

האמת שקשה לי להיזכר באותו יום.

אני זוכרת שכשהייתי קטנה, ההורים שלי נתנו לי ללכת לבית ספר לבד יום אחד, כדי שארגיש גדולה. בדרך נתקלתי בשני כלבים קטנים שרדפו אחריי כנראה המשחק ואני נבהלתי וברחתי והם נשכו אותי מאחוריי הירכיים. מאז, אני וכלבים זה לא... פשוט לא.

אני בחדר חשוך, על הברכיים עם ידיים מאחוריי הגב. כיסוי עיניים על הפנים. הדלת פתוחה בשבילך כמו תמיד, עשרים לשבע, מחכה שתגיע. הדקות עוברות והינה אתה נכנס לחדר. אני שומעת אותך בועט את הנעליים בחדר, נאנח מהיום הארוך שהיה לך במשרד והיד שלך מלטפת את הראש שלי בתנועה של 'ילדה טובה'. אתה מתכופף לידי וקושר את הידיים שלי חזק מאחורה.

"את סומכת עליי?" אתה שואל ואני מהנהנת ישר. אני נותנת לך את כל כולי, אני חייבת לסמוך עלייך.

"את זוכרת למה את כאן?" אתה ממשיך, ואני מהנהנת. "מילים" הקול שלך רועם בחדר והלב שלי מתכווץ. "כן, אני זוכרת אדוני. אני צריכה לקבל את העונש על ההתנהגות שלי אתמול" אני עונה בשקט.

יציאה חדה מהזיכרון הזה, אני אומנם נשלטת ובובה על חוטים, מאה אחוז, אבל כשזה נוגע למקום פומבי, בשכונת מגוריי, עירום מלא מול הבית שבו גדלתי ושלידו גרים רוב החברים שלי, זה גורם לגוף שלי להתקשות ולא להגיב. *בייחוד* כשאני עם כיסוי עיניים. זה כבר נותן לכם את הרקע למה שקרה.

ובחזרה.

"אני חושב שלמרות כל הזמן שלנו ביחד את עדיין לא סומכת עליי לחלוטין וצריך לטפל בזה. תתגלגלי על הרצפה." אתה פוקד.

ברעד אני נופלת קדימה על הרצפה ומתגלגלת כמו חבית לצד. אני מרגישה משהו רטוב וקר על הרצפה, אני קופאת ונעצרת. בום, אתה חובט בי עם השוט הישבן ואני צועקת בהפתעה. חוזרת לעצמי וממשיכה להתגלגל בשלולית המים ששפכת. 

"בפינה ליד הסיפריה יש קערה עם אוכל, זו הארוחה האחרונה שלך היום, תלקקי הכל."

לוקח לי כמה דקות להבין את נקודת הציון שלי בחדר ולהגיע לקערה. הטעם של האוכל מוזר וקשה, לא נעים. והריח... אחריי כמה ביסים אני מבינה שמדובר באוכל לכלבים. אתה מושך לי בשיער ומזיז את הראש שלי שמאלה לקערה אחרת ודוחף את הראש שלי לתוכה. יש בה מים והם נכנסים לי לאף ולפה ולעיניים, אני שואפת אוויר בקושי, מבינה מה לעשות ומלקקת את המים, שותה ושותה ושותה. אתה עוזב אותי ואני חוזרת לאוכל. 

"היה לך טעים? בחרתי לך את המנה הכי יקרה", הקול שלך כל כך מזלזל ואני מרגישה קטנה כמו בוטן..

"כן אדוני, תודה רבה" אני עונה. מרגישה שהפנים שלי מלוכלכות מפירורים. הבטן שלי מברברת מהלחץ. 

"תסתובבי, תרימי את התחת ותנענעי אותו"

אני מסתובבת ועושה כדברו. "כן.. הכלבה שלי נהנת, נכון?מקשקשת בזנב מאושר..." אתה צוחק עליי ואני חסומת מילים, שותקת ומנענעת את הישבן. אני מרגישה שאתה מורח וזלין על החור שלי, דוחף אצבעות ואז מחדיר פלאג. מתעלם מהקריאות שלי והכאב. אני שומעת צליל של מצלמת פלאפון ומתכווצת. "עכשיו יש לך גם זנב" אתה אומר בשביעות רצון. "תלקקי לי את הרגליים" אתה ממשיך.

אני מרגישה את הפלאג הענקי בתוכי, וכשאני מתכופפת אני מרגישה איך הוא מסתובב וגונחת בחצי כאב וחצי עונג. אתה משתיק אותי ודוחף לי את האצבעות לפה. אני מלקקת ומוצצת כל אצבע ואצבע. כפות רגליים בדרך כלל מזעזעות אותי אבל שלך דומות לכפות רגליים של אל ואני כל כך אוהבת להעריץ אותן, ללקק אותן. "תלקקי את הביצים" אתה מורה לי וטופח בראש שלי. אני עוברת במהירות לביצים שלך ומלקקת כל פינה שלהן, מרגישה את הזין שלך על הפנים שלי כשאני עוברת מצד לצד. מרגישה את הירכיים הפנימיות שלי נרטבות. הפנים שלי מלאות ברוק ופירורים של אוכל לכלבים, אבל אני שומעת את הקול המאשר שלך וכל כך טוב לי.

"אני יכולה למצוץ לך בבקשה אדוני?" אני שואלת ומתנשפת מחוסר אוויר. היד שלך אוספת את השיער שנפרע מהפנים שלי ואתה אומר לי להכניס עד הסוף. אני מנסה, זה קשה (תרתי משמע). הפה שלי קטן יחסית approved by the dentist, ואני נחנקת. אתה עוזר ודוחף ומושך את הראש שלי עד שהעיניים שלי מתגלגלות אחורנית מחוסר חמצן.

אחריי כמה דק' אתה קם ואומר לי להמתין על השטיח. אני 'רצה' הכי מהר שאני יכולה לשטיח, יחסית לבחורה קשורה, ומחכה להוראות נוספות. 

"תסמכי עליי. אני לעולם לא אפגע בך ולא אתן שיפגעו בך. את שלי, כולך שלי והתפקיד שלי הוא להגן עלייך."

"האם נתתי לך מתישהו סיבה לערער על זה?"

"לא אדוני, אתה תמיד טוב אליי." אני עונה במהירות. הוא צודק. הוא אומנם מכאיב לי, פיזית, אבל כשאני איתו אני מאושרת כל כך.

"תסמכי עליי". הוא יוצא מהחדר וחוזר אחריי כמה דקות. אני שומעת רעשים מוזרים ואני מרגישה את הדם שלי קופא בגוף שלי והלב שלי מעלה מהילוך שני להילוך חמישי כשאני מבינה מה עומד מולי. אני שומעת אותו.. מתנשף ונושם. מזיז את הרגליים. עומד מולי פאקינג כלב. לא לא לא לא לא, זה הדבר היחיד שיש לי בראש. יותר מידי יותר מידי, נורה אדומה, זה לא מצחיק. הראש שלי לגמריי בהיסטריה. אני רועדת בטירוף מנסה לזוז.

"ניקול! תסמכי עליי!" אתה רועם כמו רעם באמצע הלילה והכל נרגע. אני שומעת את הכלב הולך מסביבי, כף הרגל שלו נוגעת בשלי כשהוא מאחוריי ואני קופצת אבל נותרת בשקט. שכה יהיה לי טוב. יש איתי כלב. אני רועדת.

"אני סומכת עלייך, אני סומכת עלייך, אני סומכת עלייך. הכל בסדר הכל בסדר הכל בסדר" אני חוזרת על זה שוב ושוב כמו מוטו, מגבירה את הקול מידי פעם מהלחץ, מרגיעה את עצמי,משלימה עם מה שקורה.  

"אני משחרר אותו. אולי הוא יקפוץ עלייך קצת וילקק. תזכרי מה אמרתי" אתה חצי פוקד חצי מזהיר.

פתאום יש לי זיכרון שאמא שלי אמרה לי שכלבים מריחים פחד. זה למה אני תמיד בורחת לכיוון ההפוך של הרחוב כשאני רואה כלב. אני קופאת ומחכה, אני מרגישה שהוא הולך לנשוך אותי.. אני מחכה מחכה מחכה, העיניים שלי סגורות ומכווצות חזק חזק ו.. כלום לא קורה. הכלב מרחרח אותי, כאילו עושה טובה שהוא מתייחס אליי בכלל אני נושמת בכבדות ופתאום מרגישה ליק קטן בזרוע. זה רטוב (וקצת מגעיל) ומזעזע אותי ואני שואפת אוויר במהירות. ופתאום הכלב קופץ עליי, כאילו משתגע, טופח בי עם הידיים ומלקק. זה מדגדג כי אני עירומה וזה מצחיק אותי. אני נופלת על הגב, תנוחה לא נוחה בעליל כשהידיים שלי קשורות מאחור, והכלב ממשיך וממשיך מלקק ומדגדג אותי ואני צוחקת בקול ומבקשת להפסיק, להוריד אותו ממני.

אתה מרים אותי חזרה על הברכיים ופורם את הקשר מאחוריי הגב, עושה מסאז' קטן לאיזור שהיה קשור ובסוף לוקח את הידיים שלי ומניח אותם על הכלב הגדול. אני מלטפת אותו, הוא פרוותי כפי שהרגשתי ונעים ומריח מתוק. הכלב בתמורה מלקק לי את הפנים ואני מזועזעת ונגעלת ממש. הוא עושה קולות מצחיקים כאילו מנסה להתחבר אליי. אני אומרת לו שהוא הבהיל אותי נורא. אני שומעת אותך צוחק כל כך חזק וסוטר לי ביד כשאני מרימה אותה כדי לנגב. "הכלב גם רוצה להתנשק איתך". 

אני מחייכת מהמילה "גם" וצוחקת איתך. עדיין קצת בשוק מהסיטואציה.

"החוצה פרדי" אתה פוקד והכלב בורח לסלון. גם הוא יודע מי נמצא למעלה. אתה סוגר את הדלת, מרים אותי, זורק אותי על המיטה ותובע את בעלותך עליי שוב בחוזקה.

מוכחה לציין שאני עדיין פוחדת פחד מוות מכלבים. הם חמודים רק בתמונות. 

כבר חמש שנים שאין לי ביטחון או סלע או אדם לדבר איתו. בכוחות עצמי הורגת מקקים, מחליפה גומיות בניאגרה, נופלת וקמה נופלת וקמה..

לפעמים טוב לי לבד. אני אוהבת את הקור של הבוקר שסוטר לי בפנים כשאני בחוץ, את האוזניות עם קווין באוזניים, השיחות שלי עם עצמי בנסיעות באוטובוסים. 

אני לא חושבת שאני מפונקת, יש לי גם יכולות סבל גבוהות, ואני מזל בתולה אז לעולם לא אגיד שקשה לי, אבל חסר לי את הכתף ואת השיחות העמוקות ואת היכולת קצת לפרוק מהלב..

כולם אינטרסנטים ואני מריחה צרות מרחוק.

זאבה בלי להקה.

לא כל פוסט צריך להיות מיני.

מדמיינת את עצמי עירומה. הידיים קשורות ומחוברות לוו בתקרה, כלכך מתוחות שאני עומדת על קצות האצבעות. האיפור בפנים מרוח בצורה לא מחמיאה בעליל. הגוף אדום כהה, מלא סימנים מחגורה. אתה מתכופף ומחבר בין הרגליים שלי מקל מיוחד וקושר את כפות רגליי לצדדים שלו, מונע ממני אפשרות לסגור או לפתוח אותן. אני תקועה במצב הזה מולך ומול הרצונות שלך. אתה מעניק לי פרס, כך אמרת, על ציונים שהשתפרו פלאים מסמסטר קודם. האצבעות שלך מחטטות בתוכי, מותחות אותי כמה שאפשר. אצבע נוספת מסתובבת על הדגדגן שלי ואתה מתחיל ללחוץ על כל כפתור אפשרי בגוף שלי, בגוף ששייך לך. אני על סף גמירה, הצעקות שלי נשמעות בטח בקצה הרחוב ובדיוק כמו שפחדתי, אתה מפסיק ויוצא ומשאיר אותי לבד בחדר ואיבר דואב.

אחריי כמה דקות אתה חוזר ומפעיל עליי שוב את קסמיך. הפעם אצבעות מצופות בחומר סיכה בתוך הישבן שלי וויברטור מנגן לי על הדגדגן. ושוב כמו בפעם לפניי, רגע לפניי שאני מתפרקת אתה עוזב ויוצא. אני צועקת אחרייך ובוכה. שלל קללות עומדות לי על קצה הלשון, אני מנסה להזיז את הרגליים, לנסות להצמיד את הירכיים.. חיכוך כלשהו ..לא מצליחה.

אתה חוזר לחדר ושותה בנינוחות כוס מים. נותן לי לשתות קצת ושופך כאילו בטעות את שאר המים על החזה שלי. אתה מלקק את הדמעות שנפלו מהלחיים שלי. "אמרת פרס" אני לוחשת. אתה מנשק אותי חזק, מלטף את המותניים שלי, אוחז בישבן ומצמיד אותי אלייך עד כמה שאפשר. אתה מתכופף ומנשק אותי באיבר. מלקק ומוצץ, משגע אותי, דוחף אצבעות בזריזות. אני שניה מלגמור, עולות לי דמעות רק מלחשוב ששוב תעצור הכל ותלך. הגוף שלי רועד חזק ואני אומרת (/צועקת/גונחת/בוכה) לך שאני גומרת. ביד הפנויה אתה דוחף לי אצבעות גם לתוך הישבן.. וזהו, אני מתפרקת עלייך בצעקות נוראיות ורעד בלתי נשלט.

אתה נעמד ומוחץ את הפה שלך עליי, נותן לי לטעום את הלשון שלך והטעם שלי עלייך. אתה מסתכל לי עמוק בעיניים ומצמיד את הויברטור לדגדגן שלי. אני צווחת מאי נעימות, מנסה להתפתל ללא הצלחה, נאנחת בקול ואתה מגביר את המהירות של המכשיר. אני צועקת מתחננת שתפסיק ואתה מלטף את החזה שלי ולוחש בשקט 'ששש..'. אני מרגישה את הגל נבנה מבפנים וזה הזוי כי רק הרגע גמרתי ובקושי רב מהשיגעון במחשבות שלי אני שואלת אותך אם אני יכולה לגמור שוב. אתה מהנהן וצובט לי את הפיטמות בחוזקה. אני גומרת בצעקות חזקות, מנסה להשתחרר ולהיאחזק במשהו ללא הצלחה.

אני לוחשת לך להפסיק, להרחיק את זה, שגמרתי, מספיקקק אבל אתה לא מזיז את הויברטור ממקומו. זה מקפיץ אותי וגורם לי לטיקים, עיוותים בגוף. אני צועקת מתחננת שתפסיק בבקשה. אתה מסובב אותי כך שאהיה עם הגב מולך ומתכופף. מפשק את הישבן ומסתכל כמה אני רטובה. אתה מחזיק את הויברטור ביד אחת ובשניה שוב דוחף לי אצבעות בקצב חזק ומהיר מוסיף עוד אחת ועוד אחת, כבר ארבע אצבעות בתוכי. אתה מזיין אותי איתן ואני רועדת ורוטטת, צורחת בלי הכרה, אני לא יכולה לגמור שוב, זה חזק מידי אני לא יכולה!

אתה מוציא את האצבעות ומחדיר אותן הפעם לישבן שלי, משתמש ברטיבות שלי כחומר סיכה. אני ממשיכה להתחנן שתפסיק ומשום מקום אני גומרת שוב, לא חזק כמו בפעמיים הקודמות אבל גמירה שמשאירה אותי מותשת לגמריי, כמו ג'ל רוטט.

אתה מכבה את הויברטור ומוציא את האצבעות ממני. מורח את הליכלוך והרטיבות מהיד שלך על הפנים שלי. מוציא את הפלאפון שלך מהכיס במכנס ומצלם אותי ככה למזכרת, כמו שאתה אוהב. אני מתנשפת חזק, החזה שלי עולה ויורד בקצב נוראי. אתה תופס לי בסנטר בחוזקה, מרים את הפנים שלי ובוהה בי. "אם את חושבת שתצאי מפה בלי עונש על זה שגמרת ללא רשות את טועה מאד".  אני משפילה מבט. "אני הולך לזיין אותך עכשיו, להזכיר לך שוב למי שייכות הגמירות שלך, ולמי את צריכה להודות שמאפשר לך לגמור ועוד בכמות כזו. את תספרי כמו שעון שוויצרי מדויק משלושים עד אפס, ובאפס בדיוק אני רוצה להרגיש אותך גומרת שוב תוך כדיי שאת צועקת את המשפט האהוב עליי. זה ברור??"

אני רוצה שתאסוף אותי מהבית לבושה בשמלה שחורה רופפת וסניקרס לבנות חדשות. אני אכנס בחיוך לרכב ואתה תסתכל עליי עם העיניים הכהות שלך והמבט הקשוח. אני אנסה ליצור סמול-טוק ואתה תשתוק ותגביר את המוסיקה כדי להשקיט אותי. אנחנו ניסע וניסע עד שכבר לא אכיר את האיזור והכבישים הסלולים יהפכו במהרה לכבישי עפר. האדרנלין שלי בשיא והנשימה שלי מהירה, אתה מרגיש את זה ושולח את היד שלך לירך שלי ומוחץ אותה. אני נאנחת בשקט ואתה עוצר בבלימה חזקה. אני מסתכלת עלייך במבט שואל היות ואנחנו בשום מקום באמצע חולות. אתה מנתק את חגורת הבטיחות והיד שלך ממהרת לצוואר שלי. האוויר שלי ציק צ'ק עובר להיות תחת אחריותך והמחשבה על זה גורמת לעיניים שלי להתגלגל לפנים. היד שלך תופסת בחוזקה את החזה שלי, מעסה ומוחצת מבעד השמלה. אתה תסטור לי חזק ותערער אותי, תהפוך אותי לקטנה כל-כך, תתפוס לי באף ותעצור לי את הנשימה. רק העיניים שלנו מחוברות ואני מעבירה לך ככה לאט את כל כולי, עם דמעות של פחד והשפלה. אתה תחייך ובדיוק כשארגיש שהפכתי לכתם קטן בתוך העולם שלך, אתה תשחרר אותי ותנשק אותי חזק. הלשון שלך תעבור על שפתיי ואז גם השיניים יחפרו בהן חזק. תלטף את הלחי שלי עם שלך ותשרוט אותי עם הזיפים שבפנייך, תנשך אותי בתנוך האוזן. "תראי" אתה תצווה עליי ואני ארים את קצוות השמלה ואפסק את רגליי כמה שיותר רחב כדי להראות לך שאני בלי תחתונים ושבקצה בקצה, בדיוק כמו שדרשת, טחוב בתוכי פלאג. אתה משחרר לאט את חגורת הבטיחות שעליי, לא מזיז את העיניים ממני. "תזכירי לי מה ביקשת ממני" אתה אומר. "בלי מילת ביטחון," אני עונה, "תשתמש בי בכל דרך שתרצה". אתה מוציא מהתיק שלך חבל ומלפף אותו סביב צווארי, מהדק מספיק כדי לגרום לי לרעוד. "תגידי בדיוק מה אמרת". "אני זונה". "זונה? נראה לך שאני אשלם לך? נראה לך שמגיע לך פרס על זה שהזין שלי ידפוק אותך?"  אתה מתעצבן ומהדק את החבל. "את תגידי תודה על כל שניה שאני נמצא פה לידך ומבזבז את הזמן שלי על הכוס שלך" אתה ממשיך ויורק על האיבר שלי שכבר ממזמן יכל להציל את ישראל מהתייבשות. אתה מתיר את החבל מהצוואר שלי וקושר לי את פרקי הידיים צמוד צמוד, מסתכל עליי בזילזול. "את מעוררת רחמים" אתה אומר ואני משפילה את הפנים, מרגישה את לחיי עולות באש. אתה יוצא מהרכב, הולך לצד שלי, פותח את הדלת ומושך אותי מהמושב לחולות. הברכיים שלי נשרטות מהאבנים וכואב לי נורא. אתה פותח את החגורה והגינס הכהה ומוציא את הזין שלך,מעביר עליו את היד. אוטומטית הלשון שלי מחליקה על השפתיים ואני פותחת את הפה ונצמדת אלייך,מחכה. אתה מתכופף מעט, העיניים שלך צוחקות ולועגות. שלוש אצבעות נדחפות לפה שלי, מותחות אותו ונדחפות לגרון, ואז עוד אצבע. אני נחנקת מרגישה שאני על סף להקיא, מזיזה את הראש, מנסה להשתחרר, ואתה סוטר לי כל כך חזק עם היד השנייה שאני ממש רואה כוכבים. אתה מוציא את האצבעות ויורק לי בפה. פעם ועוד פעם ופעם שלישית, זה מגעיל אותי, ואז דוחק בי עם העיניים לבלוע את זה, מעניש אותי. אני בולעת ואתה ישר נעמד ונכנס לי לפה, נצמד עד הסוף. מחניק אותי ואני מנסה להתנתק. ככל שאני מנסה להתנתק אתה נדחף יותר עמוק. מחזיק בצידי ראשי ודוחף, מרביץ לי חזק בראש ודוחף אותי לקבל אותו. אני עוצמת את העיניים חזק ונרגעת, מתמכרת. אתה יוצא ואיתך שובל רוק ארוך שמחבר ביני לבינך. אתה מורח לי אותו על המחשוף ומוסיף עוד יריקה משלך. אתה מתכופף שוב בזמן שאני מנסה להחזיר לעצמי את הנשימה ודוחף שתי אצבעות ישר לתוכי, במהירות, מפמפם ומשגע. אני גונחת בקול, הנשימה נעלמת. אתה מוסיף עוד אצבע, מרחיב אותי יותר ויותר ומשגע. הלב שלי על מאה ארבעים קמ"ש, כל הריגוש הזה גורם לי להשתגע ואני מרגישה על סף פיצוץ. אתה נעמד מחדש ומסתכל על היד שלך המלאה במיצים שלי בגועל ומורח אותם על הפנים שלי. ללא הכנה מוקדמת אתה נדחף שוב לפה שלי ומזיין אותו מהר, לפעמים מעשיר אקסטרה בלסתום לי את האף. אתה לוחש לי מילים ששייכות רק לשנינו. מתאר אותי ומה שאתה רואה מהעיניים שלך; האיפור המרוח והכוס הנוטף, הגרון הקטן הרוטט. אתה דוחף אותי על החולות, הגוף שלי נשרט מהאבנים הקטנות. אתה מתנפל עליי, נשכב עליי, מכביד וזורק את הידיים שלי למעלה,שלא יפריעו. נושך ושורט. מרתק את הידיים ומדגדג אותי בבית שחי ובמותניים עד שאני בוכה מחוסר אונים. אתה מעלה לי את השמלה עד מעל החזה, מכסה את הפנים שלי. אתה מפסק לי את הרגליים ודוחף לתוכי אצבעות. מגרה את הפיטמות שלי ונושך, שוב ושוב ושוב, מוחץ את המותניים, מכאיב לירכיים.

אתה נעלם ממני פתאום ואני שומעת את הדלת של הרכב נפתחת ונסגרת. אני נכנסת לפאניקה. אני שומעת את הדופק באוזניים וכל רגע של שקט מלחיץ אותי יותר. מה הוא משאיר אותי ככה? הוא נוסע??? ואני מחכה ומחכה ושקט. עוברות דקות ארוכות ואתה חוזר. אתה לא אומר מילה, מתכופף ומלקק את הדמעות שבכיתי מהפחד. מרים את הרגליים שלי קושר את השוקיים לזרועות ומהדק. אני חשופה ופתוחה מולך.  ואז שוב שקט לשניה שמופר בצריבה נוראית בירכיים שלי. חגורה. ואני זועקת מכאב. ושוב כאב חד, ואני צועקת חזק יותר. "תסתמי או שאסתום לך את הפה!" אתה אומר בקול. החגורה עוברת עליי, כאילו מנשקת את כל הגוף שלי, מרגישה אותו עולה באש, ואני מנסה.. כל כך מנסה לא לצעוק. אתה דוחף לכוס שלי משהו גדול וממלא. מסובב את הפלאג שבתוכי, מוציא אותו לאט לאט ואני גונחת באריכות. אתה דוחף אותו חזרה פנימה בחוזקה וגורם לי ליבב מכאב.

מרגישה מלאה כל כך, בפנים ובחוץ.

וזהו,מכאן זה כבר אתה.

האם העובדה שאני לא רוצה משהו מיני במפגש ראשון עושה ממני משהו רע? או העובדה שאני לא מחלקת את מספר הפלאפון שלי לכל אחד ששולח לי הודעה בצ'אט? האם זה שאני לא רוצה לפתוח מצלמה אחריי שיחה וחצי בצ'אט עושה ממני "משחקת משחקים"?

אז רבותיי וגבירותיי, אם ההורים שלכם לא לימדו אתכם-  האינטרנט זה דבר מסוכן נורא. אני נתתי את המספר שלי ישר. ואני נתתי גם כתובת דיי מהר. אני הייתי מטומטמת. קיבלתי הצקות בלתי פוסקות, טלפונים בארבע בבוקר מלאות בקללות מבחור שהחלטתי שלא מתאים. קיבלתי דפיקות בדלת כשאני לבד בדירה באמצע הלילה, או כשאני כעסוקה עם חברים או אפילו כשאני לא בבית והשכנים רואים. חיכו לי מתחת לבית בערבים אחריי העבודה בלי הזמנה. קיבלתי איומים של הפצת תמונות ששלחתי.  קיבלתי כבר הכל. מטומטמת, מודה. 

אבל אני לומדת מטעויות.

אז אם העובדה שאני מנסה להגן על עצמי גורמת לכך שתחשבו שאני משחקת? וואטאבר. הפסד שלכם!