בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בית בובות.

לפני 7 שנים. 6 ביולי 2017 בשעה 14:00

אני רוצה שתאסוף אותי מהבית לבושה בשמלה שחורה רופפת וסניקרס לבנות חדשות. אני אכנס בחיוך לרכב ואתה תסתכל עליי עם העיניים הכהות שלך והמבט הקשוח. אני אנסה ליצור סמול-טוק ואתה תשתוק ותגביר את המוסיקה כדי להשקיט אותי. אנחנו ניסע וניסע עד שכבר לא אכיר את האיזור והכבישים הסלולים יהפכו במהרה לכבישי עפר. האדרנלין שלי בשיא והנשימה שלי מהירה, אתה מרגיש את זה ושולח את היד שלך לירך שלי ומוחץ אותה. אני נאנחת בשקט ואתה עוצר בבלימה חזקה. אני מסתכלת עלייך במבט שואל היות ואנחנו בשום מקום באמצע חולות. אתה מנתק את חגורת הבטיחות והיד שלך ממהרת לצוואר שלי. האוויר שלי ציק צ'ק עובר להיות תחת אחריותך והמחשבה על זה גורמת לעיניים שלי להתגלגל לפנים. היד שלך תופסת בחוזקה את החזה שלי, מעסה ומוחצת מבעד השמלה. אתה תסטור לי חזק ותערער אותי, תהפוך אותי לקטנה כל-כך, תתפוס לי באף ותעצור לי את הנשימה. רק העיניים שלנו מחוברות ואני מעבירה לך ככה לאט את כל כולי, עם דמעות של פחד והשפלה. אתה תחייך ובדיוק כשארגיש שהפכתי לכתם קטן בתוך העולם שלך, אתה תשחרר אותי ותנשק אותי חזק. הלשון שלך תעבור על שפתיי ואז גם השיניים יחפרו בהן חזק. תלטף את הלחי שלי עם שלך ותשרוט אותי עם הזיפים שבפנייך, תנשך אותי בתנוך האוזן. "תראי" אתה תצווה עליי ואני ארים את קצוות השמלה ואפסק את רגליי כמה שיותר רחב כדי להראות לך שאני בלי תחתונים ושבקצה בקצה, בדיוק כמו שדרשת, טחוב בתוכי פלאג. אתה משחרר לאט את חגורת הבטיחות שעליי, לא מזיז את העיניים ממני. "תזכירי לי מה ביקשת ממני" אתה אומר. "בלי מילת ביטחון," אני עונה, "תשתמש בי בכל דרך שתרצה". אתה מוציא מהתיק שלך חבל ומלפף אותו סביב צווארי, מהדק מספיק כדי לגרום לי לרעוד. "תגידי בדיוק מה אמרת". "אני זונה". "זונה? נראה לך שאני אשלם לך? נראה לך שמגיע לך פרס על זה שהזין שלי ידפוק אותך?"  אתה מתעצבן ומהדק את החבל. "את תגידי תודה על כל שניה שאני נמצא פה לידך ומבזבז את הזמן שלי על הכוס שלך" אתה ממשיך ויורק על האיבר שלי שכבר ממזמן יכל להציל את ישראל מהתייבשות. אתה מתיר את החבל מהצוואר שלי וקושר לי את פרקי הידיים צמוד צמוד, מסתכל עליי בזילזול. "את מעוררת רחמים" אתה אומר ואני משפילה את הפנים, מרגישה את לחיי עולות באש. אתה יוצא מהרכב, הולך לצד שלי, פותח את הדלת ומושך אותי מהמושב לחולות. הברכיים שלי נשרטות מהאבנים וכואב לי נורא. אתה פותח את החגורה והגינס הכהה ומוציא את הזין שלך,מעביר עליו את היד. אוטומטית הלשון שלי מחליקה על השפתיים ואני פותחת את הפה ונצמדת אלייך,מחכה. אתה מתכופף מעט, העיניים שלך צוחקות ולועגות. שלוש אצבעות נדחפות לפה שלי, מותחות אותו ונדחפות לגרון, ואז עוד אצבע. אני נחנקת מרגישה שאני על סף להקיא, מזיזה את הראש, מנסה להשתחרר, ואתה סוטר לי כל כך חזק עם היד השנייה שאני ממש רואה כוכבים. אתה מוציא את האצבעות ויורק לי בפה. פעם ועוד פעם ופעם שלישית, זה מגעיל אותי, ואז דוחק בי עם העיניים לבלוע את זה, מעניש אותי. אני בולעת ואתה ישר נעמד ונכנס לי לפה, נצמד עד הסוף. מחניק אותי ואני מנסה להתנתק. ככל שאני מנסה להתנתק אתה נדחף יותר עמוק. מחזיק בצידי ראשי ודוחף, מרביץ לי חזק בראש ודוחף אותי לקבל אותו. אני עוצמת את העיניים חזק ונרגעת, מתמכרת. אתה יוצא ואיתך שובל רוק ארוך שמחבר ביני לבינך. אתה מורח לי אותו על המחשוף ומוסיף עוד יריקה משלך. אתה מתכופף שוב בזמן שאני מנסה להחזיר לעצמי את הנשימה ודוחף שתי אצבעות ישר לתוכי, במהירות, מפמפם ומשגע. אני גונחת בקול, הנשימה נעלמת. אתה מוסיף עוד אצבע, מרחיב אותי יותר ויותר ומשגע. הלב שלי על מאה ארבעים קמ"ש, כל הריגוש הזה גורם לי להשתגע ואני מרגישה על סף פיצוץ. אתה נעמד מחדש ומסתכל על היד שלך המלאה במיצים שלי בגועל ומורח אותם על הפנים שלי. ללא הכנה מוקדמת אתה נדחף שוב לפה שלי ומזיין אותו מהר, לפעמים מעשיר אקסטרה בלסתום לי את האף. אתה לוחש לי מילים ששייכות רק לשנינו. מתאר אותי ומה שאתה רואה מהעיניים שלך; האיפור המרוח והכוס הנוטף, הגרון הקטן הרוטט. אתה דוחף אותי על החולות, הגוף שלי נשרט מהאבנים הקטנות. אתה מתנפל עליי, נשכב עליי, מכביד וזורק את הידיים שלי למעלה,שלא יפריעו. נושך ושורט. מרתק את הידיים ומדגדג אותי בבית שחי ובמותניים עד שאני בוכה מחוסר אונים. אתה מעלה לי את השמלה עד מעל החזה, מכסה את הפנים שלי. אתה מפסק לי את הרגליים ודוחף לתוכי אצבעות. מגרה את הפיטמות שלי ונושך, שוב ושוב ושוב, מוחץ את המותניים, מכאיב לירכיים.

אתה נעלם ממני פתאום ואני שומעת את הדלת של הרכב נפתחת ונסגרת. אני נכנסת לפאניקה. אני שומעת את הדופק באוזניים וכל רגע של שקט מלחיץ אותי יותר. מה הוא משאיר אותי ככה? הוא נוסע??? ואני מחכה ומחכה ושקט. עוברות דקות ארוכות ואתה חוזר. אתה לא אומר מילה, מתכופף ומלקק את הדמעות שבכיתי מהפחד. מרים את הרגליים שלי קושר את השוקיים לזרועות ומהדק. אני חשופה ופתוחה מולך.  ואז שוב שקט לשניה שמופר בצריבה נוראית בירכיים שלי. חגורה. ואני זועקת מכאב. ושוב כאב חד, ואני צועקת חזק יותר. "תסתמי או שאסתום לך את הפה!" אתה אומר בקול. החגורה עוברת עליי, כאילו מנשקת את כל הגוף שלי, מרגישה אותו עולה באש, ואני מנסה.. כל כך מנסה לא לצעוק. אתה דוחף לכוס שלי משהו גדול וממלא. מסובב את הפלאג שבתוכי, מוציא אותו לאט לאט ואני גונחת באריכות. אתה דוחף אותו חזרה פנימה בחוזקה וגורם לי ליבב מכאב.

מרגישה מלאה כל כך, בפנים ובחוץ.

וזהו,מכאן זה כבר אתה.

רגעים של בריחה​(אחר) - מרתק, נפלא!
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י