|
|
|
אני במחזור והבטן שלי נפוחה כאילו אני בהריון מתקדם.
אם הסיוט הזה לא מספיק אני גם רגשנית ורעבה כל הזמן.
ואם הסיוט הזה לא מסםיק החשק המיני שלי בשיא שלו.
רשמתי למישהו בצאט שאני במחזור והוא אמר לי שהפנטזיה הכי גדולה שלו זה לרדת למישהי במחזור.
אין לי מה להגיב לזה.
יום טוב.
אז חזרתי מתאילנד.
עשיתי שם מלא כלום, וזה היה ככ כיף!
לקום בבוקר לאכול ארוחת בוקר, לעשות למסאז', ללכת לבריכה לשתות קוקטיילים, להתפנן בים לראות את השקיעה, לצאת למסעדה טעימה ובערב לעשות אמבטיה מול הנוף הכי יפה בעולם..
החזרה לא פשוטה לי בכלל וגם לא בא לי לדבר עם אנשים אני מרגישה שכולם שואלים איך היה וכל מה שבא לי להתכחש שחזרתי ולטוס שוב חח
אבל עזבו שטויות, קחו תמונה בבגד ים שתשמיד את עצמה כמובן
https://ibb.co/xYXwgtW
יום קצת באסה עובר עליי, אז קחו נשיקה להמשך יום סבבה 💜🌈
בא לי שוקו, נגמר השוקולית 🥺
https://ibb.co/L8zsWgs
החיים קצרים מדי כדי להילחם בעצמך.
תעשי מה שעושה לך טוב ותשחררי ממה שלא.
גם אם יש משהו שחשבת שעושה לך טוב אבל מסתבר שרק מוריד אותך למטה- זה בסדר לשחרר למרות שזה קשה.
תשימי קודם את עצמך, מגיע לך 💜
אתמול הייתי במעיין, חשבתי לעצמי על כל החופשיות של אנשים להיחשף ולחשוף מבלי לשים זין על מה אחרים חושבים.
הלוואי וזה היה ככה גם בעולם הבדסמ.
אני מרגישה שתמיד יש בי חלק שאני מסתירה ולרוב לא מדברת עליו בחופשיות כמו שהייתי רוצה.
נכון, רוב חבריי יודעים שאני בעולם הזה, אבל זה שונה כי הם לא באים מתוך זה ולכן לפעמים קשה לדבר איתם על זה.
לוקח לי גם במציאות זמן להיפתח ויותר קל לי למשל לכתוב פה בבלוג מאשר לדבר על זה עם מישהו רנדומלי בצ'אט או במקום אחר.
הייתי רוצה לחוות יותר שיח ולחלוק חוויות ולדעת יותר, אבל העובדה שאני לא באמת מתערבבת כל כך ולא באה לאירועים או מסיבות או סתם ישיבות תוקע אותי מלעשות את זה.
זהו זה סתם פוסט חסר פואנטה של מחשבות שעלו לי, אבל היי קחו תמונה שלי בבגד ים 😌
בימים האחרונים אני עוברת המון תהפוכות נפש.
בין אם בעבודה עם החברים והמשפחה במקום שבו אני מתנדבת ו.. בכללי עם עצמי כאדם.
לצערי זה לוקח ממני המון אנרגיות ושואב אותי למקום פחות טוב שאני לא אוהבת להיות בו..
אני חושבת שאני צריכה לקחת פסק זמן מהכל ולהבין שנייה עם עצמי מה נכון לי מה לא ומה אני באמת צריכה כרגע.
אני אוהבת את כל החיים בסרט פה, שבאו לעשות לי ניתוח אופי אחרי הבלוג האחרון שלי.
לא ביקשתי ממכם לנתח אותי, לא ביקשתי ממכם להגיד לי מה אני צריכה או לא צריכה.
בינתיים טוב לי עם עצמי, וזה מה שחשוב.
אז כרגע אני בהפסקה עד שאבין מה אני רוצה/מחפשת.
לא צריכה עצות מחשבות או דעות של אף אחד, רק של עצמי.
עד אז, תהנו מתמונה שצולמה היום.
**התמונה תשמיד את עצמה.
אז יש לי סטייה.
אמיתית כזאת, אחת שאני לא מצליחה להתגבר עליה.
חשבתי שנגמלתי מזה, אתמול גיליתי שלא, ואני בכעסים על עצמי ששוב עשיתי את זה.
אתם מבינים? אני גורמת לאנשים לרצות אותי, מה זה לרצות אותי? להתמכר אליי, וברגע שהם אצלי, אני מאבדת עניין ומשחררת אותם. זה עושה לי את זה.
למה?כי יש לי בעיה, אני חושבת שאולי זה הדרך, הלגרום להם להגיע למצב של שיכרון חושים איתי, להתאהב בי ולרצות רק אותי, וברגע שהם שם, זהו אני השגתי את המטרה שלי.
זה התחיל בשון, שמעולם לא באמת התאהבתי בו,ורק שיחקתי בו כרצוני, והמשיך לעוד הרבה אחרים שהגיעו אחריו.
אני מניחה, שזה בגלל שמעולם לא באמת התאהבתי, ושאני צריכה באמת להתאהב כדי להפסיק, אבל הבעיה מבחינתי היא שברגע שהגעתי למצב שמתאהבים בי, אני חותכת.
אז יש לי סטייה, והיא סטייה רצינית.איך מטפלים בה? שאלה טובה, האם אני רוצה לטפל בה? גם שאלה טובה.
וואו, כמה שהמילה הזאת אכזרית אליי.
אני חושבת שכל פעם שיוצא לי לחשוב על עצמי, אני מנסה להבין איך אני מסתכלת על עצמי-האם זה באיך שאני נראית? האם זה באיך שאני מתנהגת? האם זה בכישורים שלי?או אולי במנטליות שלי? והכי חשוב, האם אני משווה את עצמי לעצמי, או לאחרים.
בשבועיים האחרונים הגוף שלי עבר טראומה. זה התחיל בכאבים בבטן התחתונה בצד שמאל והמשיך למיון לאבחנה של דלקת באגן שכבר היתה, משם לאנטיביוטיקה לווריד,ותרופות שמסממות כאב.
כשהבינו שזה לא בדיוק עוזר או משפיע, החליטו לנתח כדי להבין יותר טוב מה הסיבה לכאבים. איך פתאום מבחורה בריאה בדרך כלל אני כבר שבוע לא מתפקדת, מחזיקה את הבטן וצורכת תרופות שמסממות אותי על מנת להתמודד עם הכאבים.
אז ניתחו ניתוח אבחוני ומצאו את הגורם לבלאגן, אנדומטריאוזיס. כדי למצוא את המחלה הארורה הזאת שתוקפת נשים צעירות (היי) היו צריכים לעשות לי 3 חורים בבטן ולנפח אותה בגז שממלא את החלל ויורד עם הזמן.
מהשנייה שיצאתי מהניתוח והתבוננתי בעצמי, אני מרגישה שהדימוי גוף שלי כלפיי עצמי עם איך שהייתי נראית לפני ואיך אני אחרי, ירד. ככ מקווה שהגוף יחלים ויחזור לעצמו והדימוי גוף שלי יעלה בהתאם.
עד אז, מעדיפה להיעלם מעולם השליטה ויותר להתבונן מהצד.
