שולטת בגובה העיניים

קצת להפיג לחצים מכל התקופה הזאת..

החיים הם כמו סושי, תאכלו אותם 🤩

וואו, אני לגמרי אישה של טופים, חזיות זה כזה מציק!

לכל התוהים לגביי המשך הסיפור עם שון,

לא יהיה פרק ד' מהסיבה שבחרתי לא להמשיך.

ההמשך יכול לגרום לטריגרים רבים אצל הקוראים פה.

שיהיה שבוע טוב 🌸

תחת זה אוברייטד.

מילים מפי המשורר:ס.בשושנים

אז אחרי שבועיים של חשק לא מוסבר לעוגת דבש,האוצד בידי 😍🤭

אל המעיין בא זין,זין קטן 

אל המעיין בא זין קטן

אל המעיין בא נשלט,נשלט קטן

אל המעיין בא נשלט קטןן

טוב חלק ג לא יצא כזה קינקי כמו שחשבתי שיהיה,אבל בואו זה הסיפור האמיתי שלי בלי הרבה פילטרים חח מותר שהוא יהיה איך שבא לי,תהנו 

יום למחרת כשהגעתי לבית הספר,לקחתי את דנה לשיחה וסיפרתי לה הכל."כן ידעתי את זה,אני לא חושבת שאתם מתאימים גם אמרתי לו לא להגיד לך את זה אבל הוא בכל זאת בחר לספר,בעיה שלו" היא אמרה,הייתי בהלם ממנה."לא לספר?את רצינית?ממתי את יודעת את זה ובאיזה קטע את בתור החברה הטובה שלי לא סיפרת לי על זה?" עניתי לה

היא חייכה אליי ואמרה "אני יודעת את זה כבר כמעט שנה אחותי..למה את חושבת שהוא וx נפרדו בדיוק חחח פשוט חשבתי שלא מגיע לו מישהי כמוך,לכן אמרתי לו להסתיר או להדחיק את זה כמה שהוא יכול" נשארתי בהלם "מה?תגידי לי את רצינית?את חושבת שאני לא מספיק טובה בשבילו?איזו מן חברה את לעזאזל?מה נסגר איתך?"

דנה התרחקה ממני קצת כשראתה את עיני הזעם שלי שצצות כשאני מתעצבנת יותר מדי (ומשנות את צבען לירוק) "מעיין תרגעי,כולה אמרתי שזה לא הוגן כלפיו כי שתינו יודעות שאת מאוהבת במישהו אחר ומתוסבכת רגשית,לא רציתי שתמררי לו את החיים כי בואי,את לא תתאהבי בו פתאום,הוא גם ידיד ממש טוב שלי ולא נעים לי לראות אותך פוגעת בו ככ הרבה זמן"

נפל לי האסימון,שיט!היא צודקת אני באמת מתוסבכת רגשית והוא גם בדיכאון ככה שאם אפרד ממנו ואתרחק זה באמת יהיה בעייתי.."טוב דנה נראה לי שנסכים לא להסכים,תני לי כמה ימים להירגע מכל הסיפור הזה..אני מציעה שאחליף מקום בספסל הלימודים שלא ארגיש במתח איתך.." דנה הסתכלה עליי במבט מבואס,אבל הבינה על מה אני מדברת.

באותו היום שאלתי את שון אם אני יכולה לבוא אליו,להיות איתו קצת לפני שהוא נכנס לגהה..כמובן שהסכים.
הגעתי אליו אחרי בית הספר עם טייץ שחור וחולצת בית ספר לבנה,הוא הכין לי אוכל ושאל מה בא לי לעשות אחרי,"וואי שון אני מתה לנוח קצת,בוא נלך למיטה" שון הנהן והלך לנקות את הכלים,אני בזמן הזה הייתי בחדר שלו וראיתי חבילת קונדומים,כשהסכלתי יותר קרוב ראיתי שרשום xl וחייכתי לעצמי,חח וואלה?טוב לדעת מה מחכה לי..הורדתי חולצה וחזייה ולקחתי חולצה שלו מהארון.

"הולי שיט" הסתובבתי וראיתי את שון מסתכל אליי "חחח יפה לי?" שאלתי אותו "כל דבר יפה עלייך זה לא הגיוני.." "אל תגזים חח יאלה בוא נלך לישון" נכנסנו למיטה מחובקים,פתאום הרגשתי משהו צמוד לתחת שלי.העפתי את השמיכה הסתובבתי אליו וראיתי אותו נבוך
"שון?מה הלוז?" "מצטער אני לא שולט בזה.."הוא ענה

"טוב אז באסה לך כי לא יקרה כלום." עניתי לו בידיים שלובות ונחרצות."אני יודע אני יודע..אני מנסה לרסן את עצמי בכל פעם כשאני לידך אבל זה פשוט לא אפשרי!אני לא אשם שהתחת שלך כזה אלוהי.." גיחחתי לעצמי "סבבה,אתה רוצה?אין בעיה,תאונן מולי ותגמור." שון הסתכל אליי בפליאה "מהההה לא זה מביך רגע אני צריך לחשוב על זה" "אין רגע שון" עניתי,"תחשוב מהר או שכן או שלא." שון קצת הרהר אבל המבט שלי אמר לו שנגמר הזמן.."טוב בסדר אני אעשה את זה בשבילך."

חייכתי חיוך מלא שיניים "תשובה נכונה",הורדתי את החולצה ונשארתי רק בטייץ."תהנה" זרקתי לו,הוא הוריד את הבגדים השפיל מבט והתחיל לאונן."שון,אני רוצה שתסתכל לי בעיניים כשאתה מאונן,גם ככה אני יודעת שאתה מאונן עליי בסתר." וכך היה,שון הסתכל עליי עד שהרגיש שהוא עומד לגמור ובא לקום "לא שון,תגמור עלייך" הוא הסתכל עליי במצב קצת המום אבל היה קרוב מדי לגמור והרגיש שכבר אין לו ברירה אלא לעשות את זה,שון הסתכל עליי כולו אדום ואני חייכתי את חיוך הניצחון שלי,הוא התנקה וחזר אליי למיטה "לילה טוב משוגעת שלי" נתתי לו נשיקה על השפתיים,והסתובבתי לצד השני "לילה טוב שון" עניתי,ונרדמנו.

אני חושבת שמאותו רגע הבנתי מה יש לי ביד ואת הכוח שלי לגרום למישהו לעשות כרצוני.

חלק ב' איזו התרגשותת!

שימו לב שמהחלק הזה בסיפור ונילי,הסיפור הופך ליותר קינקי ופחות ונילי רק בחלק הבא.

היינו במטבח,דיברנו על טיזינג ובגדים פרובוקטיבים והוא התחיל לגחך,כששאלתי למה הוא הסביר לי שהכמות טיזינג שאני עושה והטייצים שאני לובשת שמבליטים את התחת העסיסי שלי תמיד גרמו לו לתהות אם אני מודעת לזה או עושה את זה בלי להתכוון.
אז עניתי לו בכנות,כמו שאני תמיד עושה,שזה תלוי במוד שאני נמצאת,לפעמים זה לא מכוון ולפעמים אני אוהבת שמסתכלים..הוא פלט "יש על מה" ועברנו הלאה.

לא יודעת למה אבל רציתי לפתוח מולו את נושא ההברזות,שון ניסה להתחמק קצת אבל ידע שמולי הוא לא באמת יכול.."טוב תוציאי את האלכוהול" הוא אמר "מה אלכוהול,שתיים בצהריים עכשיו מה נסגר חחח" אבל הוא הסתכל אליי במבט שלא הכרתי לפני,אז החלטתי בכל זאת להוציא.

שתינו קצת ביחד עם הארוחה והחלטתי שוב לשאול למה התחיל להבריז "אני לא בטוח איך תגיבי.." והוא שוב הסתכל עליי במבט המוזר,עניתי לו שלא משנה מה אני אקבל אותו ונעבור את זה ביחד כמו תמיד..
כמו מקודם,הוא שוב ניסה להתחמק,"טוב שון,נמאס לי!אם אתה לא עונה לי אנחנו לא חברים יותר ואתה מוזמן לצאת מהבית".

"טוב טוב אני אספר לך,אני מאובחן בדיכאון קליני והאמת שעוד כמה ימים אני נכנס לגהה לאשפוז ואני לא יודע מה יהיה ואיך יהיה וזה מתסכל כי לא נהיה בקשר וזה חשוב לי כי אני אוהב אותך ולא ידעתי מתי לדבר איתך על זה ועכשיו הכל נהרס ואני בכלל לא יודע אם יש לי סיכוי ואם בכלל ואני גם הולך לאשפוז ובקיצור הכל חרא"

הוא סיים לנאום ואני נשארתי בפה פעור.
עברו כמה דקות עד שהתאפסתי על עצמי ואמרתי לו "טוב,בהחלט לא תזיק לי כוס נוספת עכשיו".
מזגתי לעצמי והתחלנו לדבר על העניין שהוא בדיכאון ולא סיפר לי ושהוא נכנס לאשפוז עוד יומיים ומה זה בכלל אומר..ואז חזר לי בראש המילים "אני אוהב אותך".

"רגע..מה?מה אמרת עכשיו?בוא נחזור שנייה אחורה,אתה אוהב אותי?כלומר,מאוהב בי?" שאלתי בתמיהה,"כן,אני אוהב אותך כבר שנה ומשהו והאמת מפתיע שלא שמת לב,או שבעצם ראית את זה ובחרת להתעלם ולהוליך אותי שולל" שון מלמל לעצמו..

"לא היה לי מושג,אבל רגע מה זה בכלל אומר אוהב אותי,למה?" הוא גיחך,"מה זה למה?יש סיבה לאהוב?אוהב אותך ואת כל הפאקים שבך וכל מילימטר בגוף שלך,גם את הדברים שאני פחות אוהב,אני אוהב." אוקיי,אז מה עושים עכשיו? תהיתי לעצמי.."תראה שון זה מחמיא לי אבל אתה יודע שאני מתוסבכת רגשית ולא בנויה לזוגיות,חוץ מזה שאתה עוד כמה ימים נעלם לי איך אתה מצפה שאני אגיב לזה?"

שון נראה מבואס.."לא יודע,לפחות תתני לזה צאנס כי גם ככה הגענו לנקודת האל חזור..אני מבטיח לעשות הכל כדי שזה יעבוד ולגרום לך להנות ולחייך כל רגע שתהיי איתי" אמרתי לו טוב בוא ננסה..לפני שיצא מהדלת,שון נתן לי נשיקה על השפתיים ואמר לי "תודה שננת לי צאנס,אני אוכיח לך שזה שווה את זה" והלך.

**החלק הבא יהיה קינקי**

וואו,אוקיי יאללה בואו נתחיל,לסיפור הזה יש כמה חלקים,לא סגורה עוד על כמה אבל זה חלק א'

אז כבר הרבה זמן שאני חושבת לעשות את זה..

לכתוב על הפעם הראשונה שיצא לי לשלוט,עם החבר הראשון שהיה לי.

זה התחיל כשהגעתי לכיתה י',עליתי לתיכון והגעתי לי4,כיתה חצי מוזיקלית חצי רגילה(אני הייתי בחלק שלא חחח)

היתה לי אז חברה ממש טובה בכיתה,נקרא לה דנה לצורך העניין,היא גם כמובן הייתה זאת שישבה לידי בספסל הלימודים..בכל מקרה,כשהגיע תורי לבחור איזה מקצועות ארצה להרחיב,בחרתי פסיכולוגיה סוציאולוגיה ותנ"ך (קצת מפתיע לאור העובדה שכיום אני מזדהה כאתאיסטית חחח),הגעתי לשיעור בפעם הראשונה עם חבורת חברות מהשכבה ,וכשישבנו החליט לשבת לידי בחור גבוה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות,נקרא לו שון.

האמת שאני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה,אבל הרגשנו חיבור מידי,ומאז נהיינו חברים טובים.

שון סיפר לי שיש לו חברה כבר שנה וקצת והראה לי אותה,ואני שיתפתי אותו שאני מאוהבת במישהו מהכיתה שלא שם עליי(זה לסיפור אחר חח)

היינו באמת חברים טובים,הוא תמיד היה מחפש אותי בהפסקות,קונה לי שטויות כשרציתי(ברד עם חמצוצים בפנים היה ה-דבר בזמנו) דיבר איתי בפתיחות ואני איתו,מצחיק אותי בשיעורים ומלווה אותי הביתה ברגל כשהוא מחזיק את האופניים שלו.

יום אחד בכיתה יא' באחת ההפסקות דנה נעלמה לי אחרי שהלכנו לשירותים והייתי משועממת קצת,אז הלכתי לכיתה שלו וגם אותו לא ראיתי,חברה אחרת אמרה לי שראתה את שון ואת דנה מדברים במסדרון ואז הולכים לחצר האחורית,אמרתי לעצמי טוב בטח שיחה אישית לא אפריע..

כשנגמרה ההפסקה דנה חזרה לכיתה מהורהרת וכששאלתי אותה מה יש והיא ענתה "יש דברים שאת לא צריכה לדעת" הייתי קצת בהלם ממנה,אבל החלטתי להבליג ולעבור הלאה.

כמה ימים עברו ושמתי לב ששון מתרחק ממני,כשאמרתי את זה בקול לדנה היא אמרה שזה כלום ובטח עובר עליו משהו ואת האמת די נפנפה אותי..אז החלטתי לשלוח לו הודעה שאני רוצה שנדבר.

את ההודעה שלו אני זוכרת עד היום "אין מה לדבר,אני וx נפרדנו ואני רוצה זמן לעצמי,אני אקח כמה ימים בבית להתאפס ואחזור כשזה יקרה."

אמרתי שאני מבינה והכל טוב ואם הוא צריך אני כאן כדי לעזור.

עברו כמה ימים ושון חזר לספסל הלימודים,האמת?שמחתי וכעסתי עליו בו זמנית,איך יכול להיות ששון בחר לשתף את דנה במשהו ככ אישי ורגיש אצלו מאשר אותי?כשאנחנו נחשבים לחברים הכי טובים והוא יודע עליי הכל בלי חומות ומסיכות ואני עליו,טוב ככה לפחות חשבתי..

שון לא ככ שיתף אותי בסיבות רק אמר שהאהבה פחתה גדלו הריבים וזה כבר לא היה זה..חיבקתי ואמרתי שהכל עובר והכל לטובה והמשכנו כרגיל.באותם ימים התחלתי לשים לב שכל דבר שארצה ואבקש,שון יביא לי ויעשה בשבילי,אבל מבחינתי זאת היתה הדרך שלו להראות כמה הוא חבר טוב שלי.

חלפו הימים ושון שוב התחיל להבריז מבית הספר,מאוד התבאסתי עליו,אבל ידעתי שאם אני אבקש הוא היה שם.

היה יום אחד שהיה לי ממש קשה(העירו לי הערה על המשקל שלי והייתי רגישה עם הפרעות אכילה בזמנו)ודרשתי שיבוא ללימודים.כמובן שהוא הסכים והגיע באמצע היום,והיה שם ותמך בי לכל אורך השיעורים עד שהיום הסתיים.הצעתי לו לבוא אליי ושאבשל לנו ואחתוך סלט והוא כמובן הסכים,מה שלא ידעתי זה שהיום הזה הולך לשנות לי את החיים...

טוב זה הסוף של חלק א',הסיפור אמיתי השמות בדויים,חלק ב' יעלה בימים הקרובים