לפני 8 שנים. 29 באוגוסט 2016 בשעה 22:57
כולם הולכים
ואני ורק רצה...
אבל לאן אני רצה? עדיין לא כזה ברור
אני רואה אנשים חברים מהסביבה (עבודה/לימודים) 8 ,10 שנים מעלי
ואומרת לעצמי מעניין אם אני ארגיש אבודה כמוהם ככה כשאגיע לגיל הזה?
לא ניראה שאם הגיל והזמן שעובר מבינים יותר...
אנשים נהיים מבולבלים יותר.
וכל מי שנראה לי שלא כניראה למד להדחיק את זה...
בואו נודה- אנחנו הופכים לקורבנות של השיגרה בין אם נירצה או לא
השאלה היא עד כמה המודעות לכך
אז כניראה שאני מעדיפה לרוץ לאנשהו. איזשהו יעד יימצא בדרך,
העיקר לא אותה השיגרה...