לפני 7 שנים. 31 ביולי 2017 בשעה 21:23
אמרה החברה המזדיינת שלא טועה...
My DopeShow
לפני 7 שנים. 10 ביוני 2017 בשעה 17:52
Run my baby run my baby run
Run from the noise of the street and the loaded gun
Too late for solutions to solve in the setting sun
So run my baby run my baby run
לפני 7 שנים. 5 ביוני 2017 בשעה 18:09
לפעמים אני שונאת את עצמי לכמה רגעים,
כן מסתבר שזה קורה גם לי-לגברת "את כ"כ מתה על עצמך"
ויש בזה מן האמת כי ראיתי מה יש מסביב.
מעט איכות, מעט מאוד.
אבל גם אני נתקפת ברגעים של שניאה,תיעוב
כלפי עצמי וכלפי מעשים מסויימים שלי,
ואז זה עובר כמו כל דבר...
כמו שפעם חשבתי שהדבר הכי נוראי ביותר זה שנשבר הלב בגיל 17 בפעם הראשונה
(ולהרבה זאת גם הפעם האחרונה)
כי אז מנסים להרגיש משהו ומתרגלים לנסיון,
ולפעמים גם תוך כדי מחפשים ריגוש כדי להרגיש טיפה חיים,
ואז מרגישים מתים שוב.
ואני צעירה בסה"כ...עדיין
זה רק עיניין של זמן.
ולחזור לפה...
Once an addict always an addict
כניראה בציפיה לפגוש מישהו שונה,אחר,סוחף (אולי גם לא כזה מכור-כי המכורים הכבדים זה המצב הכי קשה)
כזה שלא אחרי יומיים אני אוכלת לארוחת בוקר.
לפני 8 שנים. 15 בנובמבר 2016 בשעה 22:42
מזמן לא כתבתי..
פשוט לא היה לי צורך לשקוע בדברים,לחשוב עליהם,לתהות ...
זה קורה לי בתקופות מלנכוליות יותר למען האמת.
בין אם זה בעולם הזה שפה או בחיי היום יום שלי...
מצאתי את עצמי פשוט זורקת לעצמי ולאנשים שמסביבי את האמת בפרצוף
וסליחה על הביטוי הבא-אבל על הזין שלי שהיא מכוערת.זה מה יש.
אגב סתם אחרי ביקור ספונטני עם חברות בדאנג'ן בשישי האחרון עם העבד של חברה (סמרטוט אמיתי...)
זה ניהיה רק גרוע מפעם לפעם...
אפילו להגיע רק בשביל לקבל אווירה קצת אפלה אי אפשר > <
חרמנים שמחפשים רק חור וערסיות פרוגרסיב...
ממש "תענוג".
כן כן תת רמה (אלא אם כן פספסתי משהו?! הייתכן??)
קיצר זאת האמת.לא נעים לשמוע?
לא מעניין אותי למען האמת...
לילט
לפני 8 שנים. 4 באוקטובר 2016 בשעה 21:40
בא לי מופע קברט טוב במולאן רוז
התלבושות הסקסיות האלה,
התפאורה, האווירה ,האנשים
הכל פשוט נוטף סקס אפיל
ולא באופן שהוא סליזי ושקוף
אלא טהור כזה שתי רמות מעל..
לא יודעת אולי אני חיה בסרט
מה שבטוח הסרט שלי לא רע בכלל ;)
לפני 8 שנים. 1 באוקטובר 2016 בשעה 21:55
משחק של ילדים
קצת גדולים אבל בכל זאת משתטים
בואי נשחק משחק אל תוך כל הלילה.
את תהיי ילדון אני אוהב אותך
את תרצי המון אני אתן לך קצת
את תאמרי לי די, תפסיק
אני אמשיך הלאה....
לפני 8 שנים. 28 בספטמבר 2016 בשעה 21:11
מרגישה כ"כ קטנה ופגיעה
ואני שונאת את זה...
למדתי עוד מזמן
שאף אחד לא יהיה שם בשביל להציל אותי,
חוץ מאמא כמובן...
ותמיד החדירו לי את זה
מגיל קטן
שאני לעצמי בסופו של דבר ,
אבל זה לא סותר
שצריך לסמוך על אנשים,
או לנסות לפחות...
ואז שוב חוזרים למעגל הזה של הפגיעות
נכון זה כואב,
אבל חלק מהחיים זה להרגיש משהו..
העצב זה רגש שפשוט מזכיר לנו כמה טוב היה לנו
איזה חוויות חווינו ועם מי..
פעם הייתי מצטערת וחושבת שאיבדתי אנשים מסויימים בחיי..
היום זה כבר לא ככה..
היום הם אלו שאיבדו אותי...
לפני 8 שנים. 21 בספטמבר 2016 בשעה 21:58
מה כבר יכול לקרות.?
מקסימום יישבר לי הלב
#תפסיקי#לחשוב#כל#הזמן# מטומטמת
לפני 8 שנים. 20 בספטמבר 2016 בשעה 21:20
אוהבת להשיג הכל בעצמי ,
מתישהו זה בטח יתנקם בי...
בעולם שמלא בקשרים פרוטקציות ומניפולציות אני עוד אשאר מאחורה במקום לדהור קדימה
ולא כי אני פחות טובה.. ובטח שלא מסתפקת בבינוניות.
פשוט ככה העולם עובד.... פה עדיין הראש שלי לא עשה את הסוויץ
מעניין מתי זה יקרה. בסוף זה תמיד קורה לא..? כולם בסוף "מתקלקלים"
לפני 8 שנים. 9 בספטמבר 2016 בשעה 20:28
צריך לפשט דברים כמה שיותר,רק ככה מתמודדים.
זה דיי פשוט כשחושבים על זה...
ואם זה לא פשוט-אז הבעיה היא כבר בלוגיקה....
:))