לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבת עצמי: התמסרות וכניעה לאני הפנימי שלי

חוויות, מחשבות, ומשאלות לב.
לפני 8 שנים. 24 באוקטובר 2016 בשעה 17:44

בראשית פרק ג – נוסח מתוקן (או: "על דימוי הגוף").

 

ג וְהַאדם הָיָה לבוש, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה, התלבשי גם את, פן מערומייך ילבו את יצרי סובבייך, ואף את שיערך הסתירי פן יסית את הצדיקים לדבר-עבירה׃ 2 וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַאדם; על שום מה נסתיר גופנו׃ 3 וּמִפְּני מה נפחד להתהלך עירומים בגן, שהרי יצר הבריאה אנו ויצר הבריאה גופנו׃ 4 וַיֹּאמֶר הַאדם אֶל־הָאִשָּׁה; אילולא יכוסה גופך, מוֹת תְּמֻתוּן׃ 5 כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי, כחיית השדה את, וְנִעצמו עֵינֵייך; וִהְיִיתֶ כֵּבהמה, ללא יֹדְיעֵת טוֹב וָרָע׃ 6 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹבה היא צניעות הגוף וְכִי תַאֲוָה־אסורה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִבגדיו וַתּלבש; וַתִּתֵּן גַּם־לְבנה ולביתה׃ 7 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וכי פסול הדבר; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת׃ 8 וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ בתוך מלבושם, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן׃ 9 וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהים אֶל־הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׃ 10 וַיֹּאמֶר אֶת־קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי־עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׃ 11 וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה?!; הֲמִן־הָספרות הדתית או מן ההגות המדעית, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי קרוא קראָתָּ?׃ 12 וַיֹּאמֶר הָאָדָם; הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִיא פיתתה אותי בגופה, וכדי שלא אחמוד את גופה כיסיתיהו, ויתר-על-כן, בני-האדם שופטים המה זה את גופו של זה מפאת השוני ביניהם, וכיסוי הגוף מקשה על שיפוט אכזרי זה׃ 13 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, יצרו של האדם רב הוא, וקשה הוא לכיבוש, ואפחד כי יטרידני-מינית או אף יאנסני!׃ 14 וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהים אֶל־הַאדם והאישה: כִּי עָשִׂיתָם זֹּאת, אָרוּרים אַתּם מִכָּל־הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; אידאל היופי המוצג בתקשורת יהא עבורכן כמודל לחיקוי, וְאיברי-המין הנצפים על מחשבכם באתרים פורנוגרפים יהוו עבורכם כמודל-גוף ראוי׃ 15 וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; היא תשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּה נעלי-עָקֵב׃ 16 אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְְ, בְּעֶצֶב תּראי פרסומות של נשים אנורקטיות בשערי מגזינים; וְאֶל־דימוי גופך תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃17 וּלְאָדָם אָמַר, כִּי־לא שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתּכריחנה בגדים ללבוש, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר, לֹא תלבש בהם; אֲרוּר השיפוט העצמי בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תּביט בגופך במראה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ 18 וְשרירים במכון הכושר תַּצְמִיחַ לָךְ; וְמן החומוס והפיתה נמנעת פן כרסך תביישך בחוף הים׃ 19 בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל פירכיות, עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי־עָפָר אַתָּה, וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב׃ 20 וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה; כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־חָי׃ 21 וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר של חברת "פוקס" וַיַּלְבִּשֵׁם׃ וירוויח מנכ"ל פוקס כחצי-מיליון ש"ח בחודש, פי מאה משכר עבדו הממוצע:    פ

לפני 8 שנים. 17 באוקטובר 2016 בשעה 12:38

נער בבגדי בלט

 

פורים. לפני למעלה מ-10 שנים. אני רק נער בן 16.

 

ידידה מציעה לי להתחפש לרקדנית בלט. "אוי! זה יהיה מצחיק", היא אומרת. אנחנו עולים לחדרה בבית הוריה. היא מתחילה להוציא דברים מהארון. "אוי זה יהיה מושלם עליך", אומרת ומביאה לי בגד ריקוד ורוד שלה, וגרביונים לבנים שמגיעים עד לבטן. את הנעלי ריקוד היא לא מצאה.

 

אני מסתכל עליה וצוחק: "את לא מצפה שאני אלבש את זה, נכון?".

 

"ברור שכן", היא אומרת ומחייכת. אני משתכנע שזה יהיה מגניב ומסכים.

 

היא מפשיטה אותי בחדרה (עד לתחתונים), ועוזרת לי לשים את הגרביונים הלבנים ומעליהם את בגד הגוף. מעליהם היא גם שמה עליי חצאית כזו ורודה של בלרינה, שהספיקה למצוא מתחפושת ישנה. אנחנו מסתכלים עליי במראה ומתפקעים מצחוק.

 

יצאנו להסתובב ככה בחוץ עם שאר החברים שלנו וכל החברה' מהשכבה. שותים קצת, עושים כיף. כל מי שראה אותי התלהב, והתחפושת הייתה הצלחה גדולה.

יש משהו בלהסתובב ככה יום שלם, חשוף, מיני, ונשי, שגרם לי לתחושה טובה שלא ידעתי אז להסביר במילים. יש משהו משחרר בזה. משהו משפיל. ויחד עם זאת – משחרר. מאד נהנתי מזה. בשלב מסוים של היום אפילו זה התחיל לחרמן אותי (כמובן בלי שבכלל ידעתי מה המשמעות של "ניוש" בזמנו, או השפלה).

 

חזרתי עם הידידה הביתה, היא מכניסה לי יד מתחת לחצאית, מלטפת לי את התחת ואז צובטת אותו וקורצת לי, "זה יפה עליך!". אני בלי מילים, מגחך והולך לביתי. מסתכל על עצמי במראה, מוריד מעצמי את בגד הגוף ואת החצאית. מתגרה מעצמי. אני משאיר את הגרביון הלבן שמגיע עד הבטן ונהנה מהמראה של איבר המין שלי בולט ממנו. אני גם נהנה מהצורה שהוא נותן לישבן שלי – כמו ישבן של בחורה.

אני נשכב על המיטה עם הגרביונים, מכניס יד לתוכם אל עבר הזין, ותוך דקה גומר בתוכם על עצמי. כמה מוזר. כמה נפלא.

 

לא חשבתי על זה מאז ועד לפני כמה חודשים. היום, אחרי מעל 10 שנים, הדברים קצת יותר ברורים.

מעניין אם אותה ידידה תרצה לחזור ולממש פעם נוספת את אותו רגע מהעבר שעוד לא היינו בשלים אליו בזמנו...

לפני 8 שנים. 5 בספטמבר 2016 בשעה 16:32

 

קיצור תולדות השטאנץ

 

לו אכתוב כך

מילה

תחת

מילה

האם זו שירה?

לפני 8 שנים. 18 באוגוסט 2016 בשעה 16:12

שימו לב לכתבה הזאת של יובל אביבי בעיתון הארץ - "המשמעויות הרוחניות של לחיצת היד שלא קרתה באולימפיאדה". באווירת האולימפיאדה, הוא מנתח שם את לחיצת היד שלא קרתה בין איסלאם אל־שהאבי לאורי ששון. אבל יש לו שם כמה פסקאות, שהניואנסים הארוטיים שבהן, לדעתי היו הרבה מעבר לרמיזה (כמובן, הכל בעיני המתבונן 😄 ). הכתבה נמצאת כאן: https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3041015 

 

בפרט, מצאתי שם כמה אימרות כמאד רלוונטיות לקהילת ה-BDSM (לפי הסיפורים שלכן/ם). לנתח אותן מנקודת מבט של יחסי שליטה/ סאדו-מאזו, זה כל כך מובן מאליו, עד שהפרשנות שלי כאן ממש מיותרת. על כן, אחדול ואשאיר זאת לכן/ם (למשל, "דפיקה עם כף היד שלוש פעמים על כתף היריב" כאנלוגיה ל"מילת בטחון", וכו'). 

 

[פינת האמ;לק:] אני מצטט כאן את הפסקאות הרלוונטיות בכתבה למען העצלנים מביניכם/ן או בשביל פשוטי-העם שאין להם מנוי להארץ (אני צוחק. תרגעו):

 

"אני שוכב על המזרן, על הגב, הברכיים שלי מכופפות, כדי למנוע מהגבר המזיע ששרוע בכבדות על החזה שלי להתיישב עלי. יד אחת שלו מתחת לעורף שלי, אחוזה יד ביד עם ידו השנייה במה שמכונה Gable Grip. את האמה של היד השנייה, לפי כל הסימנים, הגבר המזיע שעלי מנסה להחדיר לתוך הגרוגרת שלי. החדר מתחיל להחשיך, בעין שמאל מופיעים ניצוצות קטנים, והקולות מסביבי הופכים פתאום למתכתיים ורובוטיים. החמצן אוזל לי. אני מבין שהסוף קרוב — ודופק עם כף היד שלי שלוש פעמים על הכתף שלו. הוא משחרר מיד את האחיזה, רוכן מודאג לצדי, מניח יד על החזה שלי. אני מתנשם בכבדות ומסמן Thumbs Up קטן, שיידע שלא מתתי, ואז מצליח להתרומם. אנחנו לוחצים יד בהתלהבות. אחר כך, למעשה, אנחנו מתחבקים בהתרגשות, דופקים גם איזו קידה קטנה, ושוב מתחבקים. טוב, זה היה מדהים, מה שעברנו יחד.

 

אם למדתי משהו בזמן הקצר שאני עושה BJJ (ג'יו ג'יטסו ברזילאי), זה שאם אתם רוצים באמת להכיר מישהו — עזבו להכיר אותו, לאהוב אותו — תתגלגלו איתו על המזרן באחת מאמנויות הלחימה ששייכות לקטגוריית הגרפלינג — ג'ודו, היאבקות, סמבו, BJJ או כל שאר האמנויות שלא עוסקות באגרופים ובבעיטות (קטגוריית הסטרייקינג), אלא בהטלה של היריב לקרקע והכנעתו באמצעות בריחים וחניקות. יש אינטימיות שבירה שנרקמת בין שני אנשים שמתגלגלים על הרצפה במה שמהצד נראה בוודאי כמו רצף של תנועות חסרות היגיון ופשר, וכל אחד מהם מנסה לגרום לשני להבין שעדיף לו לדפוק על המזרן כדי שהכאב ייפסק. אתה חייב להיות קרוב ליריב, לחבק אותו, לא לשחרר. הזיעה שלו מטפטפת לך לעיניים, לפה. אתה שוכב עליו והוא עליך, מממשים זה את איברו של זה, מחפשים נקודות תורפה בגוף. ובניגוד לאמנויות לחימה אחרות — אם השעון לא יצפצף ויכריז על סיום הסיבוב, לאחד מכם יהיו את החיים של האחר בידיים שלו.

 

[...]

 

אבל לאחרים בקהילת הגרפלינג העולמית התקרית הזאת נגעה בנקודה רגישה אחרת: לא בדיוק שבירה של כללי האתיקה, אלא פריצת המסגרת הרוחנית של אמנויות הלחימה האלה. מבחינה אתית, הצופים צעקו לאל־שהאבי בוז, הוא ננזף וגורש מהאולימפיאדה בבושת פנים. מבחינה רוחנית, עבורי, כמי שעוסק בגרפלינג, לחיצת היד של הסוף (וכאמור, לרוב חיבוקים והתנהגות רגשנית בהרבה) היא קריטית, היא תוחמת את האירוע ומזכירה שמה שנראה כמו מאבק כלל בעצם התעלות רוחנית בזכות מאמץ פיזי משותף ועדין שכוללת את הבחירה לא להרוג מישהו הנתון לחסדיך, או הידיעה שהיית נתון לחסדי מישהו והוא נמנע מכך. אל־שהאבי פירק את זה.

 

הסטריליות של הקרב לא נובעת מכך שאסור להכניס אליו פוליטיקה או שחובה להפגין כבוד ורוח ספורטיבית. אי אפשר שלא להכניס פוליטיקה לספורט — לאולימפיאדה מעצם קיומה יש משמעויות פוליטיות. וכבוד, זה באמת עניין חמקמק למדי ולא מוגדר מספיק טוב. אבל בקרב גרפלינג, תוך דקות ספורות, מתארגנת לה מערכת יחסים שלמה בין שני אנשים שלפני רגע היו, יכול להיות, זרים מוחלטים. הם מתחפרים זה בגופו של האחר, מתפלשים זה בזיעתו של האחר, לשים בבשר, חשים את הקושי של היריב, את הנשימה הכבדה שלו, יודעים בדיוק מה החולשות והעוצמות שלו. זה חלק מתחושת ההתעלות, ולמי שחווה את זה, המחשבה שהאהוב הזה יסרב ללחוץ לך את היד אחר כך עשויה להיות בלתי נסבלת.

 

(ההדגשות שלי).

לפני 8 שנים. 24 במאי 2016 בשעה 9:14

יכולתי להעביר את חיי בחלימה בהקיץ.

 

העונג שבהתלשות מהעולם, בניתוק הכבלים וריחוף בין מציאות לדמיון.

 

יכול להשאר שם לנצח

לפני 8 שנים. 10 במאי 2016 בשעה 23:20

אני זוכר איך שברת לי את הלב, נסיכה

בהתחלה התאהבת בי, רצית אותי, כבשת אותי

אבל אני נכשלתי, נסיכה, אני נכשלתי

לא מספק, אמרת. 

לא האביר החזק, הפרוע ומכונת-המין שקיווית שאהיה.

 

אז זרקת אותי

והלכת ומצאת לך גבר אחר, חזק יותר, פרוע יותר, טוב יותר.

קינאתי בו

ואני עוד מאוהב בך, נסיכה, עוד מאוהב

ואני חולם עלייך, נסיכה, בזמן שאחר בועל אותך

אני חולם והוא בועל

אני חולם ואת גונחת

וגונחת, וגונחת

 

צרפי אותי אלייך נסיכה, שיבעל זה הגבר גם אותי 

אם ראוי הוא לך, ראוי אני לו

ארכן אז בצמוד אלייך, כשווה לך, נסיכה

ארכן בצמוד אלייך וארים ישבני, בשבילו

אם לא אוכל להיות אביר אז אהיה נסיכה