נער בבגדי בלט
פורים. לפני למעלה מ-10 שנים. אני רק נער בן 16.
ידידה מציעה לי להתחפש לרקדנית בלט. "אוי! זה יהיה מצחיק", היא אומרת. אנחנו עולים לחדרה בבית הוריה. היא מתחילה להוציא דברים מהארון. "אוי זה יהיה מושלם עליך", אומרת ומביאה לי בגד ריקוד ורוד שלה, וגרביונים לבנים שמגיעים עד לבטן. את הנעלי ריקוד היא לא מצאה.
אני מסתכל עליה וצוחק: "את לא מצפה שאני אלבש את זה, נכון?".
"ברור שכן", היא אומרת ומחייכת. אני משתכנע שזה יהיה מגניב ומסכים.
היא מפשיטה אותי בחדרה (עד לתחתונים), ועוזרת לי לשים את הגרביונים הלבנים ומעליהם את בגד הגוף. מעליהם היא גם שמה עליי חצאית כזו ורודה של בלרינה, שהספיקה למצוא מתחפושת ישנה. אנחנו מסתכלים עליי במראה ומתפקעים מצחוק.
יצאנו להסתובב ככה בחוץ עם שאר החברים שלנו וכל החברה' מהשכבה. שותים קצת, עושים כיף. כל מי שראה אותי התלהב, והתחפושת הייתה הצלחה גדולה.
יש משהו בלהסתובב ככה יום שלם, חשוף, מיני, ונשי, שגרם לי לתחושה טובה שלא ידעתי אז להסביר במילים. יש משהו משחרר בזה. משהו משפיל. ויחד עם זאת – משחרר. מאד נהנתי מזה. בשלב מסוים של היום אפילו זה התחיל לחרמן אותי (כמובן בלי שבכלל ידעתי מה המשמעות של "ניוש" בזמנו, או השפלה).
חזרתי עם הידידה הביתה, היא מכניסה לי יד מתחת לחצאית, מלטפת לי את התחת ואז צובטת אותו וקורצת לי, "זה יפה עליך!". אני בלי מילים, מגחך והולך לביתי. מסתכל על עצמי במראה, מוריד מעצמי את בגד הגוף ואת החצאית. מתגרה מעצמי. אני משאיר את הגרביון הלבן שמגיע עד הבטן ונהנה מהמראה של איבר המין שלי בולט ממנו. אני גם נהנה מהצורה שהוא נותן לישבן שלי – כמו ישבן של בחורה.
אני נשכב על המיטה עם הגרביונים, מכניס יד לתוכם אל עבר הזין, ותוך דקה גומר בתוכם על עצמי. כמה מוזר. כמה נפלא.
לא חשבתי על זה מאז ועד לפני כמה חודשים. היום, אחרי מעל 10 שנים, הדברים קצת יותר ברורים.
מעניין אם אותה ידידה תרצה לחזור ולממש פעם נוספת את אותו רגע מהעבר שעוד לא היינו בשלים אליו בזמנו...
