"אני חוזר רעב" הוא אומר לי באחת וחצי בצהריים.
מה אחת וחצי?! אני חשבתי שיש לי לפחות עד חמש להתפנקק מול בנות גילמור ולעשות ציפורניים. לא שהתכוונתי לעשות ציפורניים, אבל כל הדיוט יודע שבין אחת וחצי לחמש יש לפחות שלוש שעות...אולי יותר... מספרים זה לא הצד שלי - זה הצד שלו.
אני לא יודעת אם יש דבר גרוע יותר בשביל דום מתחיל מאשר סאבית שלא יודעת לספור.
בכל מקרה, מאז החגיגונת אצל צ'יטה והגננת הוא התחיל להגיד לי מין "שלום פומיקי" כזה מצמרר בכל פעם שהוא נזכר שהוא יכול. על מנת שלא לשמוע את ה"שלום פומיקי" מזדחל לי לכיוון הישבן, החלטתי שלא לשאול שאלות מיותרות ולהכין משהו לאכול.
חה!
קודם כל נכנסתי למטבח. אחר כך יצאתי מהמטבח ועישנתי סיגריה, ככה להרגע.
לקחתי את "בישולה" שקיבלתי מאימא שלי לפני 2 פסחים, כשהיא עוד חשבה שאולי יצא ממני משהו פולני בסוף, וחיפשתי באינדקס תירס. לפני חודשים קניתי תירס והיום זה כל מה שנשאר, אז תירס - שיהיה. למזלי, בישולה מבינה עניין ולכן כל מה שהייתי צריכה זה לערבב חומרים בקערה ולהכניס לתנור, אבל באמאשלי - שכחתי להפעיל אותו.
כך שכשגרגמל הגיע לכפר שלי, כל הדרדסים היו שאננים לחלוטין ונינוחים, ואף אחד לא התפלא למה אין ריח של גבינה צהובה ותירס בחלל האויר. כולם חוצמגרגמל, כמובן.
"בואי רגע למטבח" הוא קורא לי, ואני מגיעה בדילוגים, מוכנה לאסוף את המחמאות שהוא הולך להפיל עליי. אבל לבושתי - לא מחמאות ולא נעליים "שלום פומיקי" מבשר אסון!
"תסתכלי פה" הוא אומר, ואני מתכופפת, כדי לגלות שלא הפעלתי את התנור ושעכשיו הישבן שלי בדיוק מתאים לקבל את מה שמגיע לו. ר' בלי מגיני ברכיים.
"עכשיו, קטני שלי, בואי נבדוק את הפונקציות המתאימות לאפיה מהירה" הוא בודק את הפונקציות, אבל לא בתנור....
לצערי, אני מאוד אוהבת עיצוב פנים, יש לי שולחן ומנורת מטבח תואמים בצבעים עליזים, ושניהם תואמים מאוד לחבר סאבית אהבלה לתקרת המטבח (3 מטר) שתסתובב בזמן שהפשטידה נאפית, ומשומה גם החליט הרשע, שכל צבע שמופיע בפשטידה, צריך להופיע גם אצלי....
איזה מזל שלא הכנתי פשטידת אפונה!
לפני 16 שנים. 4 במרץ 2008 בשעה 17:04
