פומיקי פה, פומיקי שם

נכנסתי לכלוב, לגלות שמעריץ/ה אלמוני הזמין לי מנוי זהב. איזה כיף!
עכשיו רק לכי תביני מה לעשות עם זה.

אז הלכנו הערב למסיבה של F ואייר, או צוות אויר.
דבר ראשון, הלכתי לחפש אפיקומנים, שהיו מוחבאים במקומות לא משונים ולא ביזאריים בכלל, לצערי. אחרי חמישה החזרתי שנים למקום, ואת השאר שמרתי בתיק. מאסטר גרגמל הודיע לי, שכדאי מאוד שאני אמצא את אפיקומן מספר אחת, או ש... כף היד כבר מתחילה לגרד לו.
מאוד משונה. כשגרגמל עושה את התנועה של "עד כאן" וכשאימא שלי עושה את התנועה הזאת, זאת אותה תנועה ממש. לא נראה לי שהם תיאמו את זה קודם.
לא מצאתי את אפיקומן אחד. אז במקום זה, קיבלתי את ה"או ש...".
נתבקשתי להוריד את החצאית ולהשאר בטוניקה. נתבקשתי לפסק יותר. נתבקשתי להפסיק לרקוד עם התחת, אבל יש דברים שאי אפשר לעשות כשאתה סגול מבפנים ומבחוץ. סשן שוטים עם מאסטר בודיגארד, קצת מביך, על כל הצלפה שלי, לולי מקבלת שש. היא ישבן הברזל, לא זזה, ואני רועדת בתוך העקבים וצורחת...מזה צורחת. פאדיחות.
שרתי לה שיר קטן תוך כדי, כי החצופה הזאת מחייכת אליי ואומרת לי " איי" קטן כזה, ואחר כך "כואב לי", ואני גיבורה גדולה, כואב לי זה הסטנדרט, אז חיברתי לה שיר על המקום.
זה לא פשוט כמו שזה נראה לחבר שיר בחרוזים בזמן שמצליפים לך בשני שוטים וכפות ידיים על הישבן, וחצי מועדון מסתכל. אבל זה היה שיר די מוצלח, אפילו קליט, ושרנו אותו כמה פעמים, ואחר כך בשני קולות, עד שהסתובבתי, וראיתי את החברים שלנו יושבים ומחייכים, והמון פרצופים אחרים שאני לא מכירה, ואיבדתי פוקוס לרגע. פתאום כל הצלפה נעשתה עינוי, פתאום לא הבנתי מה אני עושה שם, ואיפה גרגמל שלי. ומילא איפה גרגמל, מי לקח לי את הבקרדי קולה שתחנק יא מניאק בן אלף זונות שיתקע לך הקרח בגרון והמקל בתחת.
אז גרגמל בא אלי, וליטף אותי ככה מפה ומשם ואמר לי
את שלי. את שלי ורק שלי. ורק אני ורק אנחנו ואת שלי.
ככה הוא אמר לי, ונתן לי עוד עשר ביד פתוחה ואצבעות, כי יד זאת אהבה בשבילי.
ואחר כך רקדנו קצת והלכנו לאכול.
פגישת מחזור כזאת שמחה, עם ישבן סגול ושווארמה בקצה, ועוד תמונה קטנה לרזומה הגדל שלי, לצורך השוואה.

ועכשיו שאלה רצינית. האם ראוי לסאבית להיות גאה במאסטר שלה? האם ראוי להודות בזה?
אני גאה במאסטר שלי. איכשהוא נראה לי שהוא אוכל דרדסים לארוחת בוקר.

היה כיף לראות אנשים טובים ששנים לא ראיתי, ושוב חברים טובים שפניהן המחייכות ותמיכתם הבלתי נלאית גורמת לשנינו להרגיש אהובים, מחובקים.
לילה טוב.