פומיקי פה, פומיקי שם

בלילה, אחרי איזה שני קילו בשר, חלמתי שהנאצים באים.
הם אספו את היהודים בכיכר באוסטריה, ואני הייתי חייבת לברוח מהם ולנסות ליצור קשר עם הארץ, לספר למישהו שיכול לעזור, ששוב אוספים את היהודים בכיכרות באירופה.
כשהתעוררתי, גרגמל נחר לו בשקט, מתהפך מצד לצד כדי שהבשר המשובח יתעכל לו כמו שצריך. התבוננתי בו ישן, וחשבתי שוב על הפנטזיה הזאת שיש לי, כשהוא ישן ואני לא, ואני גם לא רוצה להעיר אותו.
לפעמים אני מפנטזת, שאני חותכת בו חתך בין העור לבשר, בדיוק מתחת לעצמות הכתפיים, לרוחבו. אני מושכת קצת את העור ויוצרת כיס כזה, כיס גרגמל, שלתוכו אני יכולה להכנס כולי. אני מכניסה רגל שמאל לכיס רגל ימין שלו, רגל ימין לכיס רגל שמאל. מתאימה את האגן שלי לשלו מבפנים, מכניסה אותו לתוכי מבפנים, העור שנשאר מהזין שלו בתוכי, תלוי מחוץ לכיס, מעל האגן שלי, כמו זנב. אני שמה את הבטן שלי על הקיבה שלו, את הראש שלי מציץ קצת החוצה בשקע הצוואר. אני מפנטזת שאני מתכנסת לי ככה בתוכו, יכולה להרגיש את הסרעפת שלו עולה ויורדת, יכולה להרגיש איך הלב שלו דופק מבפנים, משתכשכת במיצים שלו ומתחממת בחום הגוף שלו, כמו בייבי קנגורו בכיס גרגמל, הכי מוגנת בעולם.

סוטה.