אחרי העדרות ארוכה בסיביר הרחוקה, אני שבה מן הכפור רק על מנת להעלות נושא חשוב מאין כמוהו.
גרביונים.
השאלה מטרידה אותי מאוד, אז נפיל אותה על ראשיכם, חבורת סוטים חביבה שלי:
את רוצה להראות טוב בשבילו, נכון? נכון. אז את שמה איזה גרביון, ככה בגלל החורף, בשביל הלוק-תחרת-פרחים-שאנז-אליזה, וגם כי אם לא שמת לב, אין לך ברכיים של מרלן דיטריך.
ואז הוא בא, ונותן לך 'ניק' קטן כזה בגרביון. אולי עם המפתח של האוטו, או עם הציפורן, או עם הכושלאמשלו, אבל התוצאה הסופית היא שיש בגרביון רכבת, ומהערב הזה הוא הולך ישר לפח. תגידו, מה השאלה? לכי לשוק-תחנה-מרכזית וקני לך עוד גרביון, נכון? אז זהו שפומיקי לא מתגרבנת בתחנה המרכזית. פומיקי קונה רק גרביונים פירסט קלאס מהבנהוף שטראסה ומשלמת ביורו. הגרביונים שלי מחזיקים שנים, ואת הגרביון הזה ספציפית לבשתי לטקס הסיום במצדה כשסבתא שלי עוד היתה בחיים והיא אמרה לי שיפה לי קורי עכביש. ועכשיו הוא גרביון מת. כמו סבתא. וכמו כל המשוגעים האלה במצדה. כל המתים האלה רק בגלל שאיזה דיקטטור החליט שבא לו.
ועכשיו לשאלה עצמה: כל גרביון כזה שהולך, פלוס תחתון סקסי מרוטש פה ושם, פלוס נזקי מזג האוויר, שווים הוצאה כלכלית לא מבוטלת, ועולה השאלה הכללית של כל פולנייה טובה: האם זה שווה את זה? האם זה הוגן? האם לוותר על הקלאסה ועוגמת הנפש תמורת סמרטטת "זורמת"?
או במילים אחרות, האם להפסיק עם הדולצ'ה רק בגלל העוקץ?
