פומיקי פה, פומיקי שם

הבחור הגבוה והיפה מאחורי צוחק בשקט. הוא עומד שם כבר כמה דקות ומרחרח מסביבי, מקשיב לשטויות שלי, בכל פעם המעגל שהוא עושה קטן.

יש לו שיער ארוך ועיניים בהירות, וחיוך שהשפתיים עולות עד מעל החניכיים וגורמות לו להראות קצת ילד. בסוף אני גואלת אותו מיסוריו, מזמינה אותו להצטרף, ומניחה אותו לטיפולה המסור של חברה צעירונת ומנפנפת שיער. (זה בסדר, בסוף הוא יחזור אתי :)

מגיעה לו הופעת פוסט קטנה, למרות שהחברות שלי אמרו שהוא משעמם. ומוזר. לא יודעת, משהו באיך שהוא מחא כפיים הזכיר לי את ההוא, וחשבתי לבדוק את זה: בחיוך הכי מאיר שלי פניתי אליו, הוצאתי לשון קטנה והנחתי את אצבעי במרכזה. מצמוץ עיניים קטן, והתנועה נעלמה, כאילו לא עשיתי כלום. הגבות שלו מתרוממות גבוה גבוה והעיניים שלו מבריקות, אבל מבולבלות. אולי הוא לא באמת ראה את זה? 

הוא לא משעמם, או מוזר, הוא ביישן. הוא ביישן כי הוא ילד אסיד. ילד אסיד יפה!

זה בטח יום המזל שלי

ילדי אסיד הם תחום המומחיות שלי, כי הם מבלבלים את כל האחרות. אבל האמת היא, שכל ההזיות והציפה על קישקושי החיים גורמת להם להיות מעולים במיטה. יד אחת שלהם יכולה לעשות משהו אחד בעוד יד אחרת עושה משהו אחר לגמרי. ילדי אסיד עוצרים תוך כדי, מקשיבים לך מתנועעת ונושמת לרגע, ואז נכנסים פתאום לתוך קצב העונג שלך, ונותנים להם לרכב עליך עד הכוכבים. וזה גם מצחיק, והזוי כמובן.

הוא חייב לגשת, והוא כמובן מציע לי שאכטה, ודקותיים אחר כך הוא כבר מספר לי על שלו ואני על שלי, ובייחוד על הפעם ההיא, שאחריה לא ניסיתי שוב, שעברו יומיים והאסיד לא ירד לי. ואיך הייתי אימא אדמה וזאב וחזרתי הביתה והאסיד לא ירד לי, וארוחת שבת עם המשפחה והאסיד לא ירד לי, וכמה שעות טובות של סקס עם הבויפרנד והאסיד לא ירד לי, ואיך השמש כבר עלתה שוב והשמיים החליפו צבע והגוף כבר גמור ומת והמוח עוד רץ ופניקה שהאסיד לא ירד לי. והוא צוחק וצוחק וצוחק.

ואחרי דרינק או שניים, בסוף הוא ירד לי. הילד אסיד ז'תומרת. עד הכוכבים. 

כמו שאומרים בעגה המקצועית "closure"