כמו המשל על חמישה עיוורים שצריכים לתאר פיל, חמשת הנשים שאני, אם היינו צריכות לתאר את הטיגריס:
אשת הבוקר היתה אומרת: "בוודאי אני מכירה את הטיגריס, היטב מוכרות לי התמתחויות הבוקר ונהמות ההתעוררות. אני מזהה אותו כשהוא יוצא מהסבך ופוקח את עיניו."
אשת הצהריים היתה אומרת: "הטיגריס שלכן מוכר לי, אני מכירה בעל פה את כל החריצים בכפותיו, את הורידים בזרועותיו ואת השרירים המשתרגים כשהוא מחבק אותי."
אשת הדמדומים תאמר: "אני מכירה את הטיגריס כשהוא מצמיד את מצחו לשלי, בעיניים עצומות יכולה לתאר קווי שפתיו וחיוכו, את סנטרו הנע לנשקני."
אשת הלילה תגיד: "אני מזהה את הריח הזיעה ואת כאבי הגוף שמותיר עליי הטיגריס, אני מכירה אותו בחבורות גופי ואנקות ירכיי וצעקותיי המהוסות, הוא ידוע לי."
ואשת הלפנות-בוקר היתה אומרת: "אני שומעת את שאגותיו וטפיפותיו הרגוזות של הטיגריס ביער, ויודעת שזה הטיגריס שלי, הגאה והנחרץ, שצד ביערות הלילה."
אני מתעוררת בבוקר, חמש נשים באישה אחת, לאחר שהטיגריס נבלע שוב בג'ונגל. וכדברי המשל אני יודעת שעודני עיוורת, ועדיין אינני מכירה את הטיגריס.
