הנושא שמעסיק את מוחי הקטן בשבוע האחרון, הוא העניין הזה של נקבים נקבים.
ז'תומרת, את רוצה לתת לו לשחק איתך איך שבא לו, אז את מתפשקת לך כמו עוף בגריל, וכורעת על ארבע, על שש ועל תשע (כתפיים וראש, כפרה עלייך), ומעסה את שרירי הלסת הכואבת ומתאמנת בלנשום מהאף ובסך הכל מגיבה ב"הידד טרילילי!" בכל נטיה וזוית, כמיטב יכלתך.
אבל מה, יש חורים שלא חשבת עליהם. הפתעה!
זה היה בדיוק כשהברקתי את האוצרות המלכותיים (בלשוני). בהתחלה הוא ליטף לי את הראש ושיחק לי בשיער בפיזור נפש, אחר כך הידיים שלו התחילו לרדת לצידי הראש שלי, האצבעות עוד מסובכות בשיערי. ואז זה קרה. פתאום, בלי יותר מדי התראה מוקדמת, אצבע בכל אוזן. לא סתם סותם לי את האזניים, מיינד יו, אלא סוג של מפנגר אותי באוזן.
תוך שניה הייתי שוב בת ארבע-עשרה, נמלטת על נפשי מהאחים שלי, שרודפים אחריי באצבעות לחות מרוק במטרה לתחוב אותן לאזניי. הWET WILLIE חזר לנקום בי, ובגדול. קיבלתי ווילי רטוב בזמן ששיחקתי בווילי רטוב. מרוב פליאה כמעט נעלתי לסת. עכשיו, מה נעשה זה-מה-מדליק-אותו? לפחות זה לא באף.
הפכתי בדבר בשבוע האחרון, העליתי את העניין בפני בועלי אפילו, עם סימני תמיהה. מיותר לציין שלא השגתי מידע בדרך זו, וגם אם קיבלתי תשובה, היה לי קשה לשמוע. בכלל, קשה קצת לשמוע. גם זה יכול להחשב כיתרון.
החלטתי שלא להתקמצן. סליחה, שאני אמנע ממנו נקב? חשקה נפשו לעשות לי צמרמורת בעור התוף? יאללה, שיהיה בכיף.
אז זהו, שבתולה באוזן - אפילו כבר זה לא. מי היה מאמין.
ליל מנוחה בכוורת.