פומיקי פה, פומיקי שם

אני כנראה באמת חוזרת לעצמי, אם זנחתי את הנושאים השוליים של אהבה, התמסרות ושייכות, וחזרתי לעסוק בנושאים החשובים באמת.

כמו פוקים.

מסתבר שמגיע השלב הזה בכל מערכת יחסים, שבו חייבים אבל פשוט חייבים להפליץ מול הפרטנר, ואז יש כמה דרכים לעשות את זה. אפשר כמוני, לעוות את הפרצוף, לעשות "איייי" מאומץ, ולשחרר אחד. אפשר כמו כוסית על, לשחרר פוק קטן עגול ומתנצל, ואז להתנצל. אפשר להיות מבוגר אחראי, לסור מהחדר, לטמא חלל אחר, ולשוב. אבל יש דברים שהם כבר מוגזמים. כמו למשל, להצמיד את הישבן שלך לפרטנרית האוהבת, ולשחרר. לא משהו רציני, 25-40 כוח פוק, קצת ריח, אבל עדיין, ישר עליה, או במקרה זה עליי. פעם אחת יכולה להחשב לטעות, פעמיים, לתכנון לקוי, אבל להפליץ עלי - עליי! ארבע פעמים בלילה זה כבר סשן. 

גם ככה חודשיים אני בקושי ישנה, לכודה בין המלקחיים של כלבה בלונדינית וגבר שחרחר, מנסה למצוא מקום ליד הנוספת (איך תמיד כשיש יותר מאדם אחד במיטה תמיד יש יד אחת מיותרת?) מנסה לפעור את פי לאוויר, מתחמקת מהחום המטורף ששניהם פולטים נון סטופ, מנסה לישון. אתמול סוף סוף הצלחתי להשתחל לכרבול החביב עליו, זה שלא הצלחנו להסתדר עליו עד עכשיו, והייתי כל כך מאושרת, עד הפוק המר.

יש בלוגים שמספרים לפעמים על עניינים שכאלה. קראתי אחד לפני שנים על השפלה, אבל שם היא קיבלה פוק ישר לפנים, בעירנות מלאה, ואילו אני הותקפתי בשנתי המעורערת, בסדרה של שחרורים. בין השלישי לרביעי כבר הייתי ערה לגמרי, ותוהה. כמו רבות בינינו אני תוהה על ענייני הגבולות, איפה שמים קווים אדומים. האם שמים אותם באותו הרגע? שיטת התנור החם? כשהגיע הפוק הרביעי כבר קראתי חמס. היו שם בעיטות קלות ומרמורים, וגם הכינוי "מכונת פוקים ארורה שכמוך" נזרק לחלל האוויר. התמרדתי, מה אני אעשה. 

יש דברים לדעתי, שצריכים לקרות לפי סדר מסוים. למשל, קודם מחליטים על מילת בטחון, אחר כך מתחילים, נניח. אולי - קודם תתחתן איתי, אחר כך תעשה לי ילד. כל אחד והסדר הפנימי שלו/שלה/שלנו. אני לא חושבת שהוא רשאי להפליץ עליי טרום קילור, כשעוד יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות איתי. וגם למה עליי? מה ההיגיון בבסיס ההחלטה הזו? אני לא כולאת ריחות, אי אפשר להוריד אותי באסלה (מניסיון), וגם קשה לנגב איתי כשאני זזה כל הזמן. 

זה לא שעל-פי-פוק ייפול דבר, אבל אני מתכננת נקמה מיוחדת, 250 כוח פוק לפחות. חיחי.