כל מי שמכיר את התפילה המסיבית של יום כיפור, יודע שאין מנוס מלערוך איזה סחר-מכר נפשי מול הטקסט. יש בזה משהו מאוד...קפיטליסטי. כמו דו"ח לפני ועדת הביקורת המפרט עוונותינו ובתמורה הלוואה בריבית קצוצה שתחזיק לנו את הראש מעל המים עד השנה הבאה. עוד שנה של מלחמה, מול עצמי, מול השינויים, מול ההתפתחויות, מול הקושי בלכתוב פוסט על סליחות ומחילות כשהלכו לי הח' והז' במקלדת. איזה מזל שזה לא פוסט-מיני.
1. השנה הזאת שעברה יכולה להיות מוגדרת במדויק ע"י המילה "תהליכים". יש הרבה מאוד סחר-מכר בתהליכים. מסוג הדברים שיכולים להוציא שדון כתום מדעתו. תנסו להושיב איזה פומיקי בחדר דיונים, או ספרו לו שקופסת הגפרורים תגיע רק בעוד כמה חודשים ועד אז אין לשחק באש. רעיון מצוין לאנשים שאין להם יותר מדי חפצים, או רוצים לטשטש זירת פשע בלי ממש לפוצץ אותה. אבל יש משהו מאתגר ב"תהליכים", וצריך הרבה אומץ בשביל להאמין שבסוף תהיה תוצאה. אולי שנה הבאה תוגדר במילים "אומץ", "סבלנות", "אחריות" או טוב בהרבה "תוצאות"?
2. אם יש משהו יחיד שחשוב לציין מהשנה האחרונה (מלבדו, כמובן), חשוב לציין את הבץ החדשה שלי. בתיכון היתה לי בצ, או בץ, והרבה שנים חיכיתי שתבוא לי בץ חדשה. בץ זו חברה טובה, שמתאים לה הכינוי בץ. זה בדרך כלל עניין לשוני, קיצור של בן צבי, למשל. העניין הוא, שהכינוי נשאר מיותם מאז התיכון, וזה היה כינוי טוב מדיי בשביל לשבת על המדף סתם ככה. השנה יש לי בץ חדשה, שאני מאוד מאוד אוהבת. היא יותר בצ מבץ, אבל זה מרגיז בעין 😄 ברוכה הבאה לחיי, בצ. נשתדל לעשות לך נעים.
3. אני זוכרת בדיוק מה עשיתי ב24 השעות הקרובות לפני שנתיים, וזה היה סחר-מכר פר אקסלנס. כלל צום, תענית, תפילה, שברים, תרועה. הרגשתי שזה עזר איפשהוא. הייתי צריכה התערבות אלוהית, הגנה משמים, מה שזה לא יהיה. אז התפללתי, וצמתי, והתעניתי, והתנצלתי, עד שזה נגמר. הרגשתי שזה עבד. לפני שנה עשיתי חינגה שלמדתי בגלגול בו הייתי מארחת בחווילה רומאית בזמן אוגוסטוס קיסר. נורא קשה להוציא לפועל מאז שהוציאו את העבדות מחוץ לחוק. גם הפעם זה עבד. השנה אני לא כל כך יודעת איפה אני בין שני הקיצונים האלה, וזה עניין לענות בו.
4. מצב הרוח שלי היום ברגע זה ממש, יכול להיות מאופיין במדויק על ידי דקה 4 בוולס הפרחים של צ'ייקובסקי. עד הסוף.
5. משהו בשביל עצמי לשנה החדשה - תפסיקי לבכות כשאיזו חברה בפייסבוק מפרסמת תמונות של בטן גדולה. ההשתלטות הזאת של המערכת הביולוגית על הרציונל היא מטופשת. הורמונים הורמונים, אבל יש גבול לשטויות. שתינו יודעות שאם את רוצה, את יכולה להכנס להיריון. בקלות. בעלי חיים עושים את זה כל שניה. אם נקשיב היטב, נוכל לשמוע את קצב הזמן עובר לצלילי ביציות מופרות. גם את יכולה. זאת לא סיבה לבלות שבוע שלם, בין השעות שתים לארבע, בבכי מטופש על איך זה שאין לך תינוק. טיפשוני, מכשפות לא נכנסות להיריון, הן פשוט צועקות "אני רוצה תינוק".
6. בסופו של דבר, השנים שלי טובות. לפני שבועיים הייתי באירוע ונילי, שבו פגשתי את רוב האנשים שהרשימו אותי כשרק הגעתי לכאן, לכלוב, לקהילה. נראינו כמו שבט, עם החילופים שלנו והלווינים שלנו, כי יצא ככה, ונשארנו בתצורות כאלה ואחרות חברים קרובים. מעניין שאלו היו האנשים שקראו את הבלוג שלי בהתחלה, והיום אולי שניים מהם עוד קוראים. נשרנו מהעץ, או שצמח לנו עץ אחר במקרה, או שהקרקע נהייתה חומצית, אני לא יודעת. אבל אני שמחה על החברים שיש.
זהו, די. אני הולכת לאכול משהו, ולהחליט כן או לא לגבי ההליכה הארוכה לבית הכנסת.