פומיקי פה, פומיקי שם

(אני יודעת שהבטחתי פוסט אחר, שייצא בשבת כרגיל, בינתיים - לא יכולתי להתאפק, הלב רוצה מה שלב רוצה)

"בואי איתי לוינה" הוא אומר לי. הוא אומר וינה כמו שאומרים באנגלית, וי-א-נה, וה"אה" הזה שלו מזכיר לי את הצחוק הזה שלו שגנבתי לעצמי (צחוק מס' 4, אם כבר שאלת), והזכרון של הצחוק מעלה בי את כל הפרפורים שחשבתי שמתו לפני שנים, לחלוחית קלה מרעידה אותי, ולרגע אני יכולה לראות אותנו יחד במכונית הפתוחה (בודאי פתוחה!) עושים את המסע הזה מעיר לעיר, אני אפילו אארוז צעיף שיתבדר בהתאמה.

"מה יש לי לחפש בויאנה" אני שואלת, ספק את עצמי ספק אותו, ומבררת עם עצמי מה באמת יש לי לחפש בוינה. מלבד אפפל-שטרודל ווינר-שניטצל, כמובן.

הוא לא אומר "אותי", הוא לא אומר דבר .הוא נותן לי לחפש משהו למצוא בוינה, ואני כמובן מוצאת. "אני לא יכולה לנסוע איתך לוינה" אני עונה מבוהלת אחרי כמה ימים. "אני לא יכולה לנסוע לוינה עם אף-אחד, עדיין".

"למה לא, תני לי לקחת אותך לוינה, תני לי לשכור מכונית. שבי שוב במושב לידי, בואי נריב שוב על הרגליים שלך למעלה, תני לי לקחת אותך לוי-א-נה."

(ואי אפשר להתעלם מכך שזה כל כך מפתיע וכל כך צפוי בו זמנית, שדווקא הוא, דווקא וינה. "אני לא יכולה לנסוע אתך לוינה", אני אומרת לו, כנה ככל שאני רק יכולה להיות, כנה ככל שרק הוא יכול לקבל אותי.

אני לא יכולה לנסוע איתך דווקא לוינה, כי לשם אסע מתישהו פעם אחת, עם גבר אחד, ואציג אותו בפני האישה שגידלה אותי. לאימא שלי האמיתית אני מביאה את המתמודדים, אבל בפני האישה שגידלה אותי אציג רק אחד. היא תבחן אותו מלמעלה למטה, מבפנים לבחוץ, תמצא אותו חסר (כמובן, אבל חלקית), תקבל את בחירתי, תתן את ברכתה, וכשנפרד שוב אבכה בחיבוק של האיש, ואני מפחדת שזה לא אתה)

"את מעדיפה לרומא?" הוא מתעקש לעודד אותי. "רומא רומנטית מדיי" אני נרתעת. לרגע חוזרת לתחושה של שנינו במכונית הפתוחה, רואה אותו מתחרה בנהגים האיטלקים, את התלתלים של שנינו מתנפחים בלחות הים- תיכונית... אבל אני נזכרת שעברו הרבה שנים מאז, התלתלים שלו נגזזו לטובת משרה בורגנית, רק אני אסיים את הנסיעה באפרו. ואני מבינה שגם בלי תלתלים ולמרות כל השנים וכל המים שעברו בנהר - זה עדיין אותו נהר, אני עדיין מכירה את האיש הזה הוא עדיין מכיר אותי.

ואני מבינה שאיך שלא נמות בסוף ומה שלא יהיה ,אפשר (בלי למצמץ אפילו) לקרוא גם לזה אהבה.

"בסדר" הוא אומר בסוף. ולא אומר 'אסע לוינה בלעדייך'. הוא אומר, "ממילא התגעגעתי לארץ הקודש. אגיע בXמבר*".

https://www.youtube.com/watch?v=3DuCIGvsbMA

*אחת המילים האהובות עליי באנגלית: "indefinitely". באמת. חפשו את זה במורפיקס.