את הבחור של התה אני פוגשת באתר היכרויות למטרות מין בלבד, משהו הארד קור, בשלב שאני כבר כל כך צריכה מי שינענע אותי שנקניקיה בפיתה נראית לי אטרקטיבית. הוא שולח לי תמונה (פנים) ואני ישר נרתעת. תמונה מזויפת ללא ספק, אף אחד לא נראה ככה כשהוא יוצא מהבריכה. אל הים פוסידון לא נראה ככה כשהוא יוצא מהמים. כל שערה במקום, עור נוצץ בשמש, שפתיים נוצצות מלחות. ברור שלקבוע איתו תהיה טעות ואכזבה מרה, אני מחליטה, וממהרת לקבוע איתו.
אני קובעת איתו ברחוב, מרחק בלוק או שניים מהבית. אני אומרת שזה כדי לוודא שהוא לא איזה רוצח סדרתי, אבל אני גם לא מאמינה שהתמונה אמיתית ולא רוצה להכנס ל"שקרן פויה אחד" בפתח דלתי. קובעים שעה, הוא מתקשר (בזמן!) אני יורדת למטה וברחוב ממתין לי הדוגמן מהתמונה. יצירת אמנות של שגל. יותר גבוה, יותר שרירי, יותר נחמד מבתמונה. אנחנו מטיילים טיול קטן ברחוב והוא לוקח את היד שלי בשלו, ככה, כמו בדייט. היד שלו חמה ויבשה ורכה וחזקה, ואני קולטת מזוית המבט הבוחן שלי שאולי אין לי עסק עם רוצה סדרתי, אבל בהחלט יש לי עסק עם רוצח.
"מה אתה עושה?" אני שואלת, והתשובה שלו שותלת אותי במקום. "אני רואה חשבון" הוא אומר לי השקרן הזה. "אתה לא רואה חשבון" אני מודיעה לחצוף תוך כדי שאני עוצרת במקומי. "זה לא גוף של שום רואה חשבון" הוא מחייך למחמאה. "אז מה, סוכן מוסד?" אני מתעקשת "שב"כ?" הוא נכנע ומרים כתפיים "אבטחת אישים" הוא עונה. "ידעתי!" אני צוהלת. רוצח בבגדי עו"ד!
אז הקלארק קנט הזה יושב לי בסלון, אני מציעה לו לשתות והוא מבקש תה. תה?! הייתי צריכה לחשוד באותו הרגע. הייתי צריכה להעיף אותו מהבית, לשבור לו את הקומקום הארור על הראש. אני לא, אני מגישה לו כוס תה, ואנחנו משוחחים בתרבותיות, ואחרי שעה קלה הוא מודה לי על התה, ומנשק אותי על הלחי ומבטיח להתקשר שוב בקרוב. לא נורא, אני מנחמת את עצמי, הוא פשוט לא היה בעניין שלך, לא תשמעי ממנו יותר. אבל אני שומעת ממנו יותר, ושוב אנחנו על הספה שותים תה. ומשוחחים. הוא עובר על חבילה שלמה של ויסוצקי ועוד לא נענע לי כלום. חיבוק, ליטוף מקסימום. בא לי לחנוק אותו עם תיון, אבל הוא גמר את כולם. תה. ושיחה. עוד רגע הוא לוקח אותי הביתה להורים. אפשר היה לחשוב שהכרנו בג'ידייט.
סיפרתי את הסיפור לידידי הוירטואלי (שהכרתי באותו האתר) והוא לא האמין לי. הוא אמר שזה מאוד עצוב כשאתה מגיע לבחורה במטרה לזיין ומוצא את עצמך מריץ דאחקות כל הערב. הוא אמר שזאת אשמתי. שאני לא משדרת סקס, אני משדרת תה. לא ניענוע, נענע. לך תסביר את זה.
כשהוא סוף סוף עושה לי ג'סטה, זאת ג'סטה תיאטרלית לגמרי. הוא אוסף את הרגליים מתחתיי ונושא אותי למיטה משל הייתי נוצת ברבור עדינה. הוא מנשק אותי מתנוך אוזן עד כתף ואני מצטמררת עד דמעות. הוא מעביר יד בתלתלים שלי והאצבעות שלו לא מסתבכות, לא מושכות לי. הוא מקלף ממני את הבגדים כאילו אני נסיכה עטוית משי, ויש לו את החיבור הזה, השריר העבה הזה שיש לגברים שמתאמנים בין הצוואר לכתף, ואני מניחה שם קודם את הירכיים, ואחר כך את הקרסוליים. מיקום מושלם. הוא מתעל את כל הכוח האצור בו לעדינות ורוך, נזהר לא להכאיב לי, לא להכביד עליי, וכמה שהוא עוסק בפעילות פיזית מאומצת, הוא לא משמיע שום צליל, שום אנחה, אפילו לא נשיפה, בדממת מוות של רוצח, עד הקריאה המסכמת.
אחרי שהוא הולך עוברת בי המחשבה שאני אמורה לבכות עכשיו קצת, אבל דווקא מרגישה מנוחמת. אני מחליפה את הסדינים ושוקעת בשינה מתוקה. באמצע הלילה מתעוררת לפיפי. מהתה.
