פומיקי פה, פומיקי שם

גבי השכן-זי נראה בדיוק כמו בעלי, אם היינו חיים ביקום מקביל שבו היה לי בעל.

הוא בדיוק מה שהייתי רוצה, אם הייתי מכירה אותו ישר מהצבא, או אפילו לפני, והייתי מרגישה שאני קצת מתפשרת, אבל לא באמת.

ביקום מקביל לגבי השכן-זי ולי היו 4 ילדים, וכל שבת בבוקר הוא היה מעיר אותי לטיול בחיק הטבע. לפעמים היה שוכב איתי ולפעמים לא, ואני די בטוחה שכשהייתי גומרת ממנו הייתי נושכת לו בכתף השמאלית, מחניקה זעקה (הילדים!). 

גבי השכן-זי תמיד מתלונן על שאני כזאת חתולה מטונפת, והוא תמיד מסדר אחריי, ותמיד הצחוק שלו נעשה נבוך וחנוק כשאני כנה במיוחד, או שמה לו מראה מול הפנים. לפעמים אני צועקת עליו שהוא בזבוז של זרע, ושיעשה לי כבר ילד, או למישהי אחרת, מה זה משנה.

"השכנה-זי", הוא נאנח, "ביקום מקביל היינו מאושרים להיות אומללים ביחד" הוא לא כזה פואטי, גבי השכן-זי, אבל הוא אומר את זה לפעמים. אני יודעת שהוא צודק. ביקום מקביל, בביזארו-לנד, במקום שכן היה לי בעל, ולא היו לי שכנים בכלל, אבל היה את הבית הזה עם הגדר הלבנה.  

יש משהו מרגיע בשכן טוב, אפילו שזאת רק כתף מטאפורית, מקבילה, להניח עליה את הראש. היא עדיין כתף חמה ויציבה, הוא תמיד מריח כל כך טוב, גבי השכן-זי, ולפעמים הוא מחבק אותי מעצמו, כאילו התגעגע. לעיתים רחוקות מאוד אנחנו נוסעים יחד לטייל, כמו זוג נשוי שנים רבות, הוא אורז את השמשיה והמחצלת, אני את הפירות והמים והקרם. הוא דוחק בי להכנס למים, אני מורחת לו את הגב.

אנחנו צוחקים המון ביחד, גבי השכן-זי ואני, אבל אני אף פעם לא יכולה לשתוק איתו.

כי כשאני משתתקת הוא משתתק גם. הוא מחליף רגל ברגל, הוא מותח את הרגליים קדימה ומתרומם. אני מכירה את הטקס הזה כבר בע"פ, כמו בחלום. אני יודעת שהרבה דברים אומרים "זמננו תם" ואני יודעת לקרוא סימנים של גבר, אבל שום דבר לא אומר לי לילה טוב כמו כשגבי השכן-זי מכניס יד אחת לכיס האחורי של הג'ינס וביד שניה שולח אצבע אחת חקלאית ואוסף מהשולחן את צרור המפתחות.

לילה טוב