"את רואה את זה?" הוא פותח מעט את החולצה המכופתרת וחושף חזה שעיר ורחב כחבית "אני דוב". אני מאבדת את ההקשר לשיחה. העיניים שלי מתערפלות מעט, ואני תולה אותן בשלו, מנסה להתרכז. הוא מאבד את חוט המחשבה "על מה דיברתי? אני לא מצליח להתרכז כשאת מסתכלת עליי ככה." אני מחייכת, שותה עוד קצת מהבירה, מנסה להפיג את המתח שנבנה לאיטו, באופן מפתיע ומנוגד לחלוטין לכמה שנוח לי איתו.
אנחנו מדברים. נראה שיש הרבה על מה לדבר. אחר כך, מפותלים אחד בשניה במיטה שלי הוא שואל "מתי". הרבה גברים שאלו אותי את השאלה הזאת. אני לא לגמרי בטוחה למה הם שואלים אותה, והייתי שמחה להסבר מניח את הדעת, אבל בדומה לנשים ששואלות הרבה "מה אתה חושב?" מסתבר שגברים רוצים לעיתים קרובות במיוחד לדעת "מתי הבנת שאת רוצה אותי".
הדבר הכי נכון בסיטואציה כזאת היא לשקר. להמציא תשובה קבועה ומתחמקת. פעם אחת אפילו עניתי "אפילו עכשיו אני עוד לא יודעת אם אני בעניין שלך". אבל כאן הרגשתי שהאמת היא הדבר הנכון, ובכל מקרה הייתי מתקשה לשקר באמינות בענן האלכוהול שעופפתי בו. "מהרגע הראשון" אני אומרת לדוב בכנות. הוא עוטף אותי בחיבוק ואני יכולה לשמוע אותו מתפלא, מתבשם, מתענג על התשובה. "באמת?" הוא שואל ואני שומעת אותו מחייך בתוך השיער שלי, "באמת באמת?"
אני תוהה אם בחורות עפות עליו באופן קבוע ויומיומי, כמה תחרות יש לי. אולי בגלל ההצלחה, אולי בגלל שהוא כל כך מבריק, אולי בגלל הביטחון העצמי המוקפד. אבל ההפתעה שלו גורמת לי להיות בספק אם מישהי לאחרונה אמרה לו שהוא יפה עם הבייביפייס האלה ואולי תאכל משהו קטן, ועזוב אותך קלוריות - זה שוקולד בלגי. אבל אני מוזרה בקטע הזה, כבר נכתב כאן, והוא גבר כל כך גדול ומגובש שאני מאבדת קצת מהפוקוס שלי לידו, ואני מתה לדעת אם הוא גם בעניין שלי, ואם אוכל להתאפק ולא לצוד אותו, שהוא יצוד אותי.
זה לא כל כך מצליח לנו, הציד המשותף הזה. הוא קצת בישן ואני סגורה ומפונקת, והוא חותם את הריקוד בפסיקה חד משמעית שנלך לשתות בירה בסוף, למרות הביישנות. בבר אני מבינה שהוא חושב שאני יפה, שהוא חושב שאני מקסימה, שהוא חושב עליי טובות. הפגמים שלי משעשעים או חמודים בעיניו, יש בזה כזאת הקלה בשבילי, ואני משתחררת וצוחקת ונהנית, ומרשה לעצמי להפתח קצת. אני מתחילה להפנים שאולי אני בסוג-של-דייט, ומנסה לתרגל קצת צ'ארם ופלירטוטים. אנחנו נהנים ביחד, אנחנו חוזרים יחד, הוא עולה.
אני מכרכרת סביבו כפי שאני נוטה לכרכר סביב אורחים חדשים, מנסה להרשים אותו עם אוכל ומשקאות, מנסה לשמור על נשימה קבועה ויציבה, להוריד דופק, מחפשת בו פגמים שירגיעו. אנחנו נרגעים על הספה, אוטומטית אני שולחת יד לכפות רגליו ומעסה. הוא אוסף את שלי ולוחץ. נעים. הכל רך ונעים ומתוק, ואנחנו מתנשקים והריח שלו נעים לי, והגוף שלו נפלא וכבד והוא עדין איתי מאוד, עד שהוא מתחיל להתרגש ולהפשיט אותי ובקלות מניף אותי לחדר השינה.
"תתפשטי" הוא מצווה. אני מצייתת ונראה שהוא בכל מקום על גופי בו זמנית. הידיים שלו והפה והרגליים והגוף כולו, מרגיש כאילו אני המריונטה והוא הפפטיר, והתגובות שלי מדליקות אותו, אני רואה את זה, הוא אומר את זה. הוא נעשה מבוגר פתאום, הבייביפייס נעלמים, נשאר רק דוב חזק וגברי, והכוחניות שלו מתחילה להתפרץ. הוא נושך את הפטמות שלי, קודם אחת ואחר כך השניה. הוא נושך חזק, בחדות, ולאט לאט. אני נפצעת מעט, רתוקה תחת הכאב והגוף המכאיב, אני בוכה מעט לתוך הכתף שלו, הוא מחבק אותי ומלטף אותי ואני שומעת את החיוך שלו כשהוא מרגיע אותי בנעימות וכשאני חוזרת לעצמי הוא לוכד רגל אחת ומצווה עלי "תפשקי". אני מפשקת, ובמקום עמוק באחורי המוח שלי אני יודעת מה הולך לבוא, ומתפלאת איך הוא יודע לעשות את זה, והאם נשוחח על זה אחר כך, והאם הוא בקהילה.
הוא מנחית מכה שטוחה אחת, ואני מתקפלת. "שוב", הוא מורה, וכשאני מפשקת שוב המכה לא מגיעה. "תבקשי ממני" הוא משתעשע, "תגידי בבקשה, עוד" אני גם מחייכת. "בבקשה עוד" חוזרת על מילותיו, והוא ממשיך. אני רטובה לגמרי ומעט מודאגת לגבי סוף המחזור והאם עוד יש דימום, אבל לא נראה שזה מפריע לו והוא מתפשט בעצמו סוף סוף וחוזר למיטה. הוא לא מזיין אותי. לא הלילה בכל אופן, נראה שהוא רק בודק את הנכסים, עוד לא קונה. אני רוצה שהוא יזיין אותי. אני יודעת שלא פוליטקלי קורקט ושעדיף שאראה קצת יותר ריסון עצמי, אבל אני רוצה תחושה של מיצוי, של סגירה כלשהי, של שיא. אני חושבת שאולי לא אראה אותו שוב, ורוצה להוציא את המיטב מהערב.
הוא מחדיר לי אצבע לפה ולשם, ופתאום הוא מרים אותי באוויר, ככה על הצוואר והאצבעות ומסובב אותי שהוא צמוד לי לגב, הוא שולף יד אחת מהטוסיק ומשאיר את השניה, הוא לופת שד כאוב וצרוב, ומעסה בכוח מכאן ומשם. הוא נושם לתוך הצוואר שלי "את ילדה טובה, ויש לך תגובות של ילדה טובה ואני רוצה שתזכרי אותי ככה, כמו ילדה טובה, עד שאני אחזור" והולך.
ואני ילדה טובה, זה נכון, אבל אני ממש לא בטוחה שיחזור.