פומיקי פה, פומיקי שם

הוא מסתכל עליי מלמטה למעלה, עם השיער הפרוע ושני הכלבלבים, החום והחום-לבן, ומתחיל לחייך כשהוא מושך את שני הכלבים שלו, הלבן והשחור לבן. יש לו חיוך יפה ועיניים יפות עד כדי כך שאני מוכנה לסלוח לו על החד-גבה ועל הפרופיל של האף, ואפילו שהוא רזה מדי ונמוך מדיי הוא לובש חולצה עם שרוול קצר מעל לחולצה עם שרוול ארוך כמנהג הקיבוצניקים, וזו מדגישה לו את שרירי הזרועות ועושה לו גוף משולש.

אני קצת נרטבת ממנו, וקצת מתביישת בעצמי ומסמיקה, והוא רואה את הסומק ואת החיוך הביישני ואני רואה את העונג שלו עולה מהפה לעיניים והוא מסתכל עליי מלמטה למעלה עם כל כלביי וכלביו ואומר לי ככה, באנגלית:

"we're gonna need a bigger boat"

וזה, גבירותיי ורבותיי, פחות או יותר כל מה שאני צריכה בשביל לפתוח לכבודו את הרגליים.*

*אבל אני לא.