*תורגם מויקיפדיה
פרסונה, עפ"י משנתו של הפסיכיאטר השוויצרי הנודע קארל יונג, היא הפנים החברתיות שהאינדיבידואל מציג לעולם. "סוג של מסיכה, שנועדה מחד לייצר רושם חד משמעי על אחרים, ומאידך להסתיר את טבעו האמיתי של האינדיבידואל".
זיהוי
התפתחות פרסונה חברתית בת קיימא היא חלק הכרחי מההתאמה וההכנה לחיים בוגרים בעולם החברתי החיצון. אגו חזק מתייחס לעולם החיצון דרך פרסונה גמישה, הזדהות עם פרסונה ספציפית (רופא, אמן, חוקר וכן הלאה) מעכבת התפתחות פסיכולוגית. לפי יונג: "הסכנה היא ש[אנשים] הופכים לזהים עם הפרסונה שלהם - הפרופסור עם ספר הלימוד שלו, הטנור עם קולו". התוצאה יכולה להיות "אישיות רדודה, שברירית, קונפורמיסטית שהיא 'כולה פרסונה' עם עיסוק מופרז ב'מה אנשים חושבים'. הלך רוח חסר התבוננות 'שבו אנשים חסרי מודעות לחלוטין לכל הבחנה בין עצמם לבין העולם בו הם חיים. יש להם מעט או כלל לא מושג לגבי עצמם כנפרדים ממה שהחברה מצפה מהם.
תהליך זה יוצר את מה שיונג קרא לו enantiodromia (או המרה להופכי, תהליך ההשתנות של משהו להיפוכו הגמור) - הופעתו של האינדיבידואל המודחק ממתחת לפרסונה מאוחר יותר במהלך החיים. "האינדיבידואל או שייחנק לחלוטין מתחת לפרסונה ריקנית או שתהליך יתחיל, שבו יצוצו ההפכים האישיותיים המודחקים בשלב מאוחר יותר בחיים."
התפוררות
"שבירת הפרסונה הינה רגע יונגיאני מכונן הן בטיפול והן בהתפתחות." - הרגע שבו "המחויבות המופרזת לאידיאלים הקולקטיביים המכסים על אישיות עמוקה יותר - הפרסונה - נשברת, מתפוררת." בהינתן השקפתו של יונג כי "הפרסונה היא מראית עין...התפוררות הפרסונה היא לגמרי נחוצה לאינדיבידואליזציה...תוצאה אפשרית של התפוררות זו היא שחרור פנטזיות...חוסר התמצאות" שבירת הפרסונה עשויה להוביל למצב של כאוס בחייו של האינדיבידואל, וככל שהתהליך מתקדם נוצר מצב שבו האדם נזרק, מקולף ומפותח, למפגש מוחלט עם המציאות, ללא קישוטים או כיסויים מזוייפים משום סוג".
(אחת התגובות האפשריות לכאוס שנוצר משבירת הפרסונה הוא החזרה והניסיון לתיקון הפרסונה, שבו האינדיבידואל נצמד למאפיינים של הפרסונה בחברה, ניסיון לשקם את המוניטין הפגוע בתוך אישיות מוגבלת, מאמץ כביר לשמור על שטחיות ורדידות)
היעדר
האלנטרנטיבה היא לשאת את החיים בהיעדר הפרסונה. לפי יונג "אדם ללא פרסונה...הינו עיוור למציאות של העולם, שבשבילו הוא בעלם ערך רק כשעשוע או גן משחקים פנטסטי" לא מן הנמנע שהתוצאה היא ערבוב של הלא-מודע אל ספירת המודע, יחד עם ירידה בכוח המכוון של מודעות. אלו שלכודים במצב זה של היעדר פרסונה נשארים "עיוורים כלפי העולם, חולמים חסרי תקנה, רוחות רפאים של קסנדרות (על קסנדרה הנביאה בפרק אחר) מדאיגים בחוסר הטקט שלהם, לנצח בלתי מובנים."
*תלמידים נא לזכור שויקיפדיה איננו מקור אקדמי.