אני לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים. בכל פעם שהוא נוגע בי מול כולם, המגע מתהדק עוד. בהתחלה היינו מתחבקים באדישות, אחר כך בזהירות, עכשיו בקפדנות. הדיוק הזה של להניח את הידיים והכיוונון של הלחי, ולקחת שאיפה קטנה מהריח, הוא מהתלתלים שלי, אני מהצוואר שלו. ומייד להתנתק. ההצגה חייבת להמשך.
בהתחלה כמובן, לא הבנתי על מה כל המהומה. כל הבנות דלוקות עליו. כולן. כווולללן. גם לחלק מהנשואות יש עליו קראש ואפילו הלסבית הודתה באוזניי שיש לה משיכה אדירה אליו, ואני כמובן, לא הבנתי מה העניין. מה בכלל מושך אצלו, חוץ מהעיניים היפות האלה כמובן, ויש את השיער הדבשי הזה שנופל לו על העיניים, שהוא השיער המושלם שיש לגבר החלומות שלי, כולל הצבע והברק והאורך, למרות שעכשיו הוא צריך כבר להסתפר. אבל חוץ מזה, מה בכלל מושך אצלו? אני עוברת על הפגמים בראשי, אבל עם הזמן גם אני נופלת במלכודת הדבש שלו.
אתם מכירים את האנשים האלה שנעשים יפים יותר ככל שמכירים אותם? אז הוא כזה בדיוק. ככל שאני שומעת אותו יותר, ככל שאני רואה אותו יותר, איך הוא מתנהג עם אנשים, עם ילדים, עם כלבלבים, הסיפורים שלו על עצמו, כך הוא נעשה יותר יפה בעיני. הקול שלו נעים יותר, הגוף שלו גדול וארוך יותר, הריח שלו גברי יותר. אני יודעת שאכלתי אותה כשאני מוצאת את עצמי בוהה בשקע הכתף שלו ותוהה איך יהיה לנמנם שם אחר הצהריים קטן כזה, שנמשך אולי 20 שנה. שקע הכתף רבותיי, זה אחד האיברים הכי חשובים בגבר. אני יודעת כל מה שאני צריכה לדעת משקע הכתף של גבר, ומהנעליים שלו, אבל זה כבר פוסט אחר. פגישה שלמה אני כבר בשקע הכתף הזה, הוא נראה לי מושלם מפה, ומפגישה לפגישה הוא רק הולך ומשתפר. כמו ההנרי כולו.
בסוף כל פגישה הוא מחפש אותי. הוא שואל אותי שאלות שמראות שהקשיב למה שאני אומרת וכשהוא מדבר אליי העיניים הירוקות שלו פולשות לתוכי והוא נועל אותי במבטו עד שאני נעשית אדומה ונבוכה ומתנועעת כמו ילדה מתבגרת. עם הזמן אנחנו מכירים יותר, אני מקבלת אומץ ושואלת אותו שאלות בחזרה. הוא עונה, לפעמים בביישנות, לפעמים בעוז, תמיד תשובות ארוכות שמפתות לפתוח בשיחה עמוקה יותר, אני לעולם לא נוגסת בפיתיון. זוכרת תמיד שלכל החברות שלי יש קראש עליו, לכולן! חלקן הדלקות של חודשים ואולי שנים, לחלקן משיכה פיזית מטורפת שגובלת בהתמכרות, חלקן מקללות אותו כאילו היה מחלה חשוכת מרפא.
עם הזמן אני מתחילה לראות את הדקויות שלו, מתי הוא ישן טוב ומתי הוא מוטרד, אני רואה את המבט שלו מדלג אליי ועליי, ואני יודעת, יודעת בתוכי שהיום הארור הזה מתקרב. היום בו ארדם בשקע הכתף, אצבעי מלופפת בקווצת שיער דבש, חולמת חלומות שנצבעים בניצוצות ירוקים, אני רק מתפללת לארכה.