קופסה אבודה.

היו ימים שהיו בי רק רסיסים.

שברים של מי שהיינו 

כשצחקנו זה היה עד כאב.

וכשאהבנו?

זה היה עד כאב צורח ומחייך.

כשהזדיינו?

זה היה עד כאב ,מחבק, מלטף ,כוחני .

שברים של מי שהיינו.

רסיסי לב עד כאב.

כבר כמה חודשים שהבית שבור.

מאז שהבית שבור אני חסר שקט וכיוון.

אינני מצליח לראות סצנות של אהבה של זוגיות.עוד חושב עליה וכואב לי.

הבית שלנו נהרס.

כשאמרתי לה עד המוות.

עד הזיקנה ומעבר לה.

ליבי עדיין שם.

לא יכול לראות אחרים מתנשקים ומתחבקים.

ישר היא קופצת לי וליבי כואב.

הבית ריק....

חסרה לי החברה הכי טובה שלי.

ככה ..פתאום..אני בכלל לא הרגשתי מקום .שיש לי מקום..

ככה

דרך חילופי מילים בשיחוח המקומי.

פתאום

מילים מתחברות אותיות מקבלות משמעות .

מקום

מהשיחוח המקום התחיל להסתדר.

מקום מלא רבדים ודקויות .

שיש לי מקום

מצאתי בית.

בואי נתנשק...לפני הכל נתנשק.

לפני שנשחק סטירה סטירה.

כעת רק ...

נשיקה.

אל תעצמי עיניים.

אנחנו כאן ועכשיו.

אויר נעמד לו חסר נשימה.

התנשקנו.

סטירה.

פרקתי לעצמי...פרקתי מילים וקולות.

פרקתי רוחות ושמות.

בתוך כך פרקתי..

כזבים,צביעות,אשמה עצמית.

פרקתי?

סלחתי.....!

בדרכי הארוכה אליה פגשתי בטוחנות הרוח.בהתחלה זו רוח רעננה ...בהמשך טוחנת כזב.הרבה רוח וצילצולים שמצלצים רעש מסתיר .חבויה הנפש . .

עוד רכובים ומגלים נפשות מוסתרות

אני רכוב על חמור כבר כמה שנים...אנחנו פוסעים כאן בתוך הכלוב בחיפוש אחר הדוליסניאה שלי.טחנות הרוח- הנשלטות-מרוח של כזבים .מתעקש אנוכי לפעמים עוד לקוות למצוא אמת. כמדומני לפעמים כאן שאני מקומץ  אביריי הרגישות והאמת.טחנות הרוח לובשות מסכות מעיפות אותי מעל חמורי.אני שוב מטפס עליו מעיף חול מכתפיי ובגדי.דולסינאה תופיע לבסוף ?הייכן את? אמיתית ,כנה,יפה בלב ויפה בחוץ,מכילה ,חברה מצחיקה.אהובה....

שבעה איברים נשלפו ,הצתלבו.

טבעת אחד לכולם ...פייי..שאגו.

הזדיינו בנשקים וחבשו כוב-און.

באפלת הצינוק , כבולה ורכונה.

שורת מזויינים ,נעמדה ,תחת צוהרה.

התקפה החלה ,פי....הטבעת,אחווה?

שאגו,פרקו נשקם,שמחו ,בכתה.

גופה ?צוייר בכחול ,שחור ,אדום .

שפתיים וטבעת,יסורים וחיוכים.

יש פעמים כשאני שב לבייתי מכניס את המפתח ומייד שומע מעבר לדלת..."או.    כן .... הוא כאן...כן כן....אדוני הגיע !!הוא כאן...כן...כן.. כאילו גולום מצפה שם מעבר לדלת שהטבעת תכנס.אני פוסע פנימה חרש,זה לא באמת עוזר לי.היא שם....עם קולר ורצועה מחכה מקשקשת משמחה ועירומה .החיוך שהתיישב מקודם על פני תפס לעצמו מרחב ...ו...

כשאבא חוזר הבית נעשה מוחשי.כשאבא מביט בך מבין שרק איתו את מרגישה הכי בטוחה.אבא מחבק.הוא נותן לך להרגיש שאת הכי מיוחדת.אבא כועס ומעניש כשאת לא קשובה.מלטף מנשק כשאת עצובה ואוסף את מה שפיזרת.לשבת על הברכיים שלו מרגיש הכי מוגן .כשאבא מבטיח אבא מקיים.החבר הכי טוב מחנך של אמת.אבא מצחיק הוא עושה פרצופים וקולות והמון שטויות.הכי כיף להיות עם אבא בגן שעשועים הוא מנדנד אותי ומתגלש איתי במגלשה הגדולה.כשכואב לי בלב לאבא כואב כפליים.תמיד יאהב אותי ולא ישפוט לא משנה מה אעשה.אבא מכיל ומקבל כשאבא מחבק אותי כל הדאגות והקשיים נעלמים.אבא טוב.