קופסה אבודה.

פסעתי הלוך ושוב קשורה בקשר סבתא.

נקשרת בפשטות פוסעת בכבדות.

יחס?

פרם את קשרי והושבני .

ידי עפו מעל ,מחבק.

רכות.

נשיקה ואז מגיע הכאב.

הנירוונה בפתח צפה לה .

געגועי .

שם ללא מחשבה ללא תקומה. הבנה.

כבולה ,נשלטת,מורמת ברוח.

מגיעה למחוז חפצך הניתוק מהעולם וחויית הרגע.

חופש.

היתרוממות רוחנית שתופסת אותך ומעיפה אותך  מעלה.

אמת.

כנות להיות מי שאת.

כבר יודעת מי את ?

במשך תקופה לא מבוטלת היית קשורה,כלואה בתוך כלוב של זוגיות וחוסר פירגון למי שאת .

בחלוף הזמן ,השעון הפנימי-מיני דפק תיקתק תיקתוק שורט.כתבת לו סימוס...

היכן אתה?חשבתי עליך היום.

מה חשבת ?ענה לה במין חיוך נפשי שיתישב בראש.

חשבתי עליך כשאוננתי עם הוברטור שלי.הופתע קלות מכך ,אממ מהייכן זה לה כך פתאום.

מתי אתה פנוי?

אחרי שאבנה סוכה.רוצה לבוא לשבת לי על הלולב?

ואני אשחק לך באתרוגים?

כן!!!!אני באה.והיא באה.

המשך יבוא....

בדיוק לפני שנה נולדה הבת שלי ב18.9.13..הייתי שם!אך אפשר שלא?הבאתי מצלמה רציתי לצלם את כל הלידה,אבל המיילדת העסיקה אותי בלעזור לה ולאוסיף לה שמן על הידיים כל הזמן .היא יצאה פיצפונת 2800 ק"ג.כעבור שבעה חודשים גרושתי הודיעה לי שמחרתים מגיע שליח .שליח ?למה אני צריך שליח ?מה קנית לי משהו ?פחששש עלק קנתה .זה היה כל כך ברור לי שלא .אבל זה הצחיק העלה לי חיוך בראש.השפתיים עצובות,והעיניים רושפות.תביעת גרושים..זה הסיפור כמובן .

היא הייתה כמה ימים לפני אצל עורך דין וסגרה את הכל.

חודש  אחרי ..היא עזבה את הבית .ונכנסתי לתקופה לא פשוטה של דמעות ובכי על זה שאני לא אראה כל יום את הילדה שלי.כעבור חודש משפט אזרחי ושובעיים אחרי רבנות .

בשנה הזאת עברתי פעמיים בתים .בפעם הראשונה עברנו משפחה ובפעם השניה עברתי לבד.אחת השנים הכי לא פשוטות בחיי.ובסופה של שנה זו.אני עם המדהימונת שלי כל החג.

נחגוג לה בשבת כל הצד שלי את שנתה הראשונה בחיינו.

נפלתי.

נפלתי יותר חזק.

כאבו לי הברכיים ,לוקח זמן לקום.

קמתי.

היתעוררתי.

ואני עם חיוך...

אושו:כשהנעל מתאימה הרגל נשכחת .

כשהחגורה מתאימה הבטן נשכחת.

וכך כשהלב נכון טוב ורע נעלמים .

אם הראש הוא ראש?

אז מה היא השנה?

הגוף של הראש?

התחת של האף ?

יש ראש וישר באה שנה ?

איזה מן ראש זה שיש לו רק שנה שמחזיקה אותו?

צריך לפחות שנה אחת מתחת שהראש לו יפול.

ואחרי השנה? גוף?אז מה זה הגוף?

איזו בת של פרוצה השנה הזאת.

מה זה משנה מה יש לראש ?

העיקר שהוא בראש טוב שבאה אחריו שנה.

שרק תיהיה שנה טובה !!!

שלא תברח לראש השנה שתיהיה טובה ותשאר במקום כמו כלבה, כמו כלבה טובה.

אז שתיהיה "כלבה" טובה !!!"כלבה" מדהימה, מלאת אושר ,אהבה ,וטוב.

מה זה? שאלה.

לא לכל דבר יש תשובה...

אך לזה יש לי ,עניתי.

הנידה בראשה ועיניה ריצדו קלות.

פראות החיים רוחניות הנפש והפוך.

זה לא מסתדר הייתה התגובה שלה.

מידי פעם חיי תבולים  ברוח.

מידי פעם חיי תבולים בפראות.

כאוס.החיים זה לא מה שחושבים.

ומה כבר יכולים לחשוב?

אני חושב משמע אני קיים ?

את חושבת על זה?

אני כבר לא!

שולט במה?

בשלט.

והשלט?

שולט בהכל .

מי שולט במי?

נפל השלט ,נפתח המכסה,ברחה הבטריה.

לא מוצא אותה.

ואין עוד בטריה באיזור ,רק מחר.

נוציא משלט אחר?ואז לא יפעל יס.

אז מי שולט במי?

השולט?השלט?הבטריה? 

היא אמרה לי תרענן כאן.

צריך רענון המקום מעופש.

הקופה הביטה בי במבט של החלקיק האחרון .

מה כבר אכתוב חשבתי?

עלי<? עליה<?

והיא קופה מיוחדת וכאן בכוכב הקופים אין מיוחדות.

ואני בכלל קוף אחרי בן אדם.

היכן הבני אדם ?

יש להם מקום כאן?או רק קופים יש כאן?

ואם הם לא כאן ?אז מה אני ?

כשים המוות גלש לחיים תושבי המצולות ריפרפו לעבר השמיים .
נגעתי במוות .
בעצם זה לא אני שנגע .

עברו כבר כמעט עשר שנים מאז ,מאז היא נפתרה בידי.
היא הייתה חולת סרטן בת דודתי ,בת 23 כשזה קרה .
לאחר מאבק ענקים ,ענקית בלונדינית לשעבר עם עניים כחולות וקרחת הופלה.
במאבק הסופי נקראנו לבית החולים .מצאתי אותה כשהיא שוכבת כבר לא מונשמת במכונה נאבקת על כל נשימה ונאחזת.
שתיים שלוש נשימות בדקה ,וכל נשימה מלחמה.
עוצמת עיניים וחשה בסביבה ומסרבת להיפרד.כאן ולא כאן.י
נעמדתי לצידה שמתי כף יד על מצחה וכף יד על כף ידה שמונחת על בטנה.

"גבי ראי ,אנחנו בים השמש מחממת והרוח נושבת על פנינו.
תראי כולם כאו באו להיפרד כל המשפחה .
תנוחי לך בשמש תנשמי אוויר של ים .
ותפרדי "
בעודי מחזיק את ידייה ומדבר לאוזנה .
המשפחה אכן הייתה שם וכולם אמרו שלום .
והיא נרגעה קלות .נשמה יותר רגוע .
יצאתי מהחדר ונתתי להם להיפרד ,היא עדיין נלחמה ולא רצתה לשחרר .
הבכי שירד שם ...
ים המוות חיבק את הדמעות שנצתרפו אליו ...

(היא תמיד אהבה דולפינים היה לה אוסף של פסלוני דולפינים )

ושוב חזרתי אליה יד על המצח יד על ידה שמונחת על בטנה.
לחשתי לאוזנה : "גבי ...בואי שוב לים..
לשמש המלטפת לכחול של הים לחול החמים והנעים ,יחפים נוגעים ופוסעים.
תרגעי יקירה אהובה נשמי לאט .
נפרד שוב .
כולם שוב כאן אומרים שלום ורוצים שתלכי .
תרגעי תאזיני לציפורים ולגלים "

ברוחי ומוחי הייתי שם איתה הרגשתי הכל .
ובאמת לקחתי את ידה.

"גבי שערך עף ברוח והינה את רואה את הדולפינים ?
הם באו עבורך באו לקחתך ,לקחתך לעבר הגלים והים .
כנסי איתם ."

לקחתי את ידה לעבר הים הגלים נשמתה הלכה והיתקצרה ונעשתה שקטה שקטה .
כאילו משהו משתחרר.

"גבי בואי נכנס למיים ,המיים כל כך נעימים כולם כבר הלכו וניפרדו .
נפרדת עשית הכל לכי עם הדולפינים שיקחו אותך למצולות השמיים."




ושם .
שם הרגשתי בנפשי מוחי וגופי.המהות והקיום שלי נעלמו אנרגיה קוסמית ,
את הפרידה .
את עזיבת החיים.
בכל ליבי וקיומי הייתי שם כאילו פגשתי במלאכים שבאו לקחתה.
עד ליום הזה אני מתמלא ביראה וכבוד על שהיא נתנה לי ללות אותה לתוך הים.

כשים המוות גלש לים החיים .
הדולפינים שרו.