המסע שלי

שלום גבירתי,

רציתי לעדכן אותך שהשקים שלי מלאים וזה מצב לא פשוט עבורי כי יהיה לי קשה להתנגד לכל בקשה שלך מכל סוג. אז תהיי עדינה איתי טוב?

תודה!

עד היום לא ממש פיענחתי מדוע האיבר המלכותי הזה בגוף האישה גורם לי לרצות להפוך לשטיח. הגיע הזמן הזה בשבוע שבו אני זקוק לבטא את אהבתי לזוג רגליים סקסיות. לנשק, להעריץ ולסגוד. להשליך את עצמי לרגליה ולקוות שהיא תחליט למעוך לי את הביצים. אם את קוראת את זה ומעוניינת בסגידה לרגלייך המלכותיות תני לי סימן :)

בפעם הראשונה זה 8 שנים, אני יוצא הערב לפגישה עם ארבעה חברי ילדות. היינו חברים כל כך טובים, כשהיינו ביחד, היינו בלתי מנוצחים.

במהלך השנים החיים קרו לנו ומשכו אותנו לכל אחד לכיוון שונה. והערב אנחנו עומדים להיפגש שוב בפורום המיוחד הזה. בלילה ישנתי קצת פחות ממה שאני רגיל, לא חשבתי שהאירוע הזה ישפיע עליי ברמה הזו. 

אחרי הכל למדתי כבר לחיות לבד, הפנמתי לפני זמן רב שלא נוכל לחזור להיות הקומונה שהיינו. ועשיתי את המיטב כדי לבנות את חיי הכי טוב שידעתי.

ידעתי הצלחות וידעתי משברים ואת רובם צעדתי לבד וכעת אנחנו נפגשים בזמן האפוקליפסה ועל מה נדבר? מאיפה נתחיל? שניים מהם נשואים עם ילדים, אחד בהורות משותפת והרביעי שהיה הכי  קרוב אליי נמצא בזוגיות רצינית רק אני יודע מהו הטעם המתוק של החופש. נקווה שיהיה ערב נחמד.

אני אוהב להיות באטמן, לחיות בלילות את הפנטזיות שלי. ללכת אחרי כל הגחמות שמגרות את החושים. למצוא את המלכה שתגרום לי לרדת על 4 ולחוות את כל שאר הריגושים.

אבל ברגע שמופיעה הבחורה הנכונה, אני מוכן לזחול בחזרה ממאורת העטלף וללבוש את הבגדים של ברוס. ולצאת בחזרה לאור השמש לפחות למספר שעות. ולנסות לשחק אותה בן זוג נורמלי.

העניין הוא שכל אותם רפלקסים, גירויים ונקודות התורפה עדיין נמצאים בתוכי. בלילה אחד מבלי להתכוון הבחורה הנכונה עשויה ללבוש בטעות את נעלי העקב ולחשוף את הכל.

עד לפני כמה ימים, הייתי בטוח שתם פרק התאהבויות בחיי. אבל לפתע משום מקום הכרתי מישהי חדשה ואני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה. אחרי יום אחד של היכרות כבר הצעתי לה נישואים. עשיתי את זה במסווה של בדיחה, והיא צחקה מזה. אבל האמת היא שהייתי רציני, מעולם לא רציתי מישהי כל כך חזק אחרי זמן קצר כל כך. אני מוצף ברגשות, לא יכול להפסיק לחשוב עליה. ואילו אצלה הכל נראה קליל כזה, נונשלנטי. 

זה נחמד להרגיש ככה, אבל מצד שני זה הורס לי את הפאסון הקשוח שאני מנסה לסגל לעצמי. לא יודע אם היא מודעת למה שמתחולל אצלי, אבל אני מרגיש שאני רוצה להיות איתה בכל דקה עד לסוף חיי. 

היי,

אם אתן מעוניינות בשירות מתמסר, אנא השאירו הודעה או תשאירו תגובה בפוסט.

תודה! 

תקופה מוזרה, מצד אחד שומרים על ריחוק חברתי מצד שני היצרים מתחילים להתעורר ויש עכשיו הרבה זמן פנוי. מה עושים עם כל האנרגיה הזו? יש מישהי בקהל שרוצה להשתמש בי? :)

לאחר  מספר חודשים ומספר לא קטן של דייטים ונילים שבאמצעותם ניסיתי להחזיר את עצמי למסלול הונילי, סוף סוף זה קרה, עולם הבדסמ קרא לי לשוב אליו, כמו מעין כישוף שמונע ממני להתנגד וגורם לי להמשיך לחפש את דמות האישה הדומיננטית בחיי, האשה שתסובב אותי כמו סביבון ותגרום לי לעשות בדיוק מה שהיא רוצה וגם מה שאני לא רוצה. האחת שתוריד אותי על 4 ותהפוך אותי לכלבלב שלה, זאת שתהנה מזה אפילו יותר ממני כי אין מגרה מזה לגלות שהיא כל כך הרבה יותר נועזת ממני. אישה עם מבט חודר וממיס שיגרום לך לציית באופן מוחלט לכל דבריה- אלו הן משאלות ליבי והפנטזיות שמניעות אותי שוב ושוב לחזור לכלוב. כבר לא האמנתי שזה יקרה, אבל החיים הצליחו להפתיע אותי, והכרתי מלכה כאן בצ'אט.

ההתחלה הייתה דומה לכל ההתחלות, שאלות היכרות כלליות, פלירטוטים עדינים ,אולם שום דבר לא הכין אותי לרמתה האינטלקטואלית שהייתה גבוהה מהממוצע, לאחר שהבנתי שהיא גם מתעניינת בי, החלפנו תמונות. השיחה זרמה והייתה גם מהנה, בזמן קצר הצלחנו לדבר על כל כך הרבה נושאים, החל מפנטזיות מיניות קינקיות ועד למשבר בתחום הנדל"ן. לאחר מספר שיחות, אתמול זה סוף סוף קרה, ונפגשנו. הגעתי לאסוף אותה מביתה, והייתי מאוד נרגש, קיבלתי הוראות מדויקות לפני הדייט, מה ללבוש, איך ללכת לידה, מה היא מצפה וכו.... ואני הכלבלב שאני , ליבי קיפץ משמחה לציית לה.

כשהגעתי למשכנה, הדופק התחיל לעלות, לא ממש הצלחתי לתאר לעצמי לקראת איזה מפגש אני הולך. כלומר ידעתי שאנחנו הולכים לבדוק אם אותה הכימיה שהופיעה בשיחות הוירטואליות תופיע גם בפגישת פנים אל פנים, אבל לא הייתי בטוח אם במהלך הפגישה עליי להתנהג כאחד האדם, הגבר שאני, אותה החזות שאני מציג בדייטים ונילים, או שעליי לתת דרור לכל אותן חשקים שהמלכה הזו מצליחה לעורר בי. כלומר, לתת לה להציץ לצד הנשלט שלי. אז החלטתי פשוט לזרום, הרי גם ככה המפתחות אצלה, היא זו שמחליטה. לאחר כמה דקות ארוכות שנראו לי כנצח היא נעמדה מולי, הדופק שלי היה כמו אחרי שיעור ספינינג,  אוו סוף סוף, שלום לך אדרנלין, כמה היית חסר לי.
הבטתי לעברה בחרדה, והיא הושיטה את ידה ובקסם רב אמרה: "שלום כלבלב", ואני נמסתי. המלכה שלי (כן שלי אני החלטתי שהיא שלי) הרגישה נוח בכל מצב, היא ידעה שהיא בשליטה מלאה, והביטחון העצמי שהיא הקרינה היה גבוה, בעוד אני גמגמתי לעתים. האישיות הדומיננטית שלה גרמה לי להרגיש שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה ממני והיא ידעה גם איך היא הולכת להשיג את זה. הרי עובדה, בכל זאת נפגשנו בשבת בערב, למרות שאמרתי בהתחלה שאני לא יכול. מעניין, מצד אחד, יש לה יכולת השפעה גדולה חשבתי לעצמי. אולם מצד שני, זה כבר מתחיל להיות קצת מסוכן, מה יקרה אם היא באמת תצליח להכניע אותי עד הסוף ולגרום לי לעשות באמת כל דבר שהיא תרצה, היא הרי הוכיחה שהיא מסוגלת, מה יקרה אז לחיי?  טוב, אין זמן לזה עכשיו צריך פשוט לקפוץ למים ולקוות לטוב, תמיד היה לי כל כך קשה לשחרר (ואני רוצה כל כך לשחרר את השליטה של חיי למישהי שתדע להכיל אותי).

השיחה באמת הייתה מעניינת, היא התנהגה באופן טבעי וסיפרה לי המון דברים על חייה. אני קצת עדיין הייתי מתוח למען האמת ולקח לי קצת זמן להשתחרר, אולם לאט לאט התחלתי להרגיש שאני יכול לשחרר ולהיות טבעי איתה, שום דבר שאגיד לא יזעזע אותה, היא כבר שמעה הכל :) . המחיצות בינינו התמסמסו, השיחה הייתה מעניינת עד שלעתים הרגשת כאילו אתה מדבר עם חבר או ידידה שלך בשלב מסוים באמת הצלחתי להשתחרר קצת ולאפשר לה להציץ לאישיות האמיתית שלי, לרגע אפילו שכחתי את הרקע של ההיכרות שלנו ונתתי לעצמי להתבטא באופן טבעי, וזה יצא קצת אגרסיבי ככל הנראה, כי מיד לאחר מכן זה גם היה הרגע שבו חטפתי ממנה סטירה ומיד אחר כך סטירה נוספת, ככה רק בשביל לאפס אותי, והאמת היא שהיא באמת איפסה אותי. א. זה גרם לי להפסיק לדבר על מה שדיברתי ב. זה כאילו הזכיר לי את מאזן הכוחות בינינו שאולי לרגע שכחתי וג' זה חירמן אותי בטירוף. לאחר מכן כששאלתי אותה על זה, היא אמרה לי:  "אלו לא היו סטירות, רק ליטופים"
המשך יבוא...

בהמשך מהפוסט הקודם, אני ממשיך לתאר את החוויות המוקדמות שלי בעולם השליטה. הפעם, אני בוחר לחלוק איתכם את השלב הבא באבולוציה שעברתי, מנער מתבגר בעל פנטזיות שליטה רבות כלפי דמויות נשיות מגוונות אל ניסיון פיזי בעולם הממשי.

בפוסט הראשון שלי, הזכרתי את אורסולה, שם בדוי שעשוי להזכיר לכם מבחינה אסוציאטיבית את המכשפה מהסרט בת הים הקטנה, עד כמה שיש בזה משהו מעניין, כוונתי המקורית הייתה לחלוק כבוד לנערת ג'יימס בונד הראשונה, אורסולה אנדרס תרשו לעצמם לגגל היא שווה את זה, אבל בת 81 כיום :)).

אז כאמור אורסולה "שלי", התחילה להבין כי באמצעות המגע שלה היא מסוגלת לגרום לי לבצע את מה שהיא רוצה והיא אכן החלה לתפוס את הפוטנציאל של הדבר הזה ועד כמה שהייתי רוצה להמשיך לספר לכם על מעלליה, הפעם ברשותכם אני בוחר לספר על חוויה שונה שעברתי שהתרחשה זמן לא רב לאחר מכן.

אנחנו יוצאים אל מסע בזמן, עולים אל הדלוריאן (אם לא ראיתם את "בחזרה לעתיד" אני יהיה מאוד מאוכזב מכם) ומשגרים את עצמנו לאמצע שנות ה-90 לערך. אני ביחד עם עוד מספר חברים מהכיתה פוסעים את צעדינו הראשונים בגיל ההתבגרות ובוחרים לציין את המאורע בצפייה מרתונית של סרטי "אסקימו לימון" שהראו לנו כי החיים יכולים להיות מאוד משעשעים גם אם לפעמים שוברים לך את הלב (סליחה בנצי).

לאחר הצפייה הקבוצתית בסרטים הללו והתפתחות התודעה המינית, החלו להופיע רצונות וחשקים לחוויות מוחשיות יותר. אז כל מה שחיכו לו החברים היה תירוץ ולא עבר זמן רב עד שהתירוץ הגיע בדמותו של יום הולדת 16 לאחד החברים, כדי לציין את המאורע הוחלט להתכנס באחד מהמקלטים באזור (לא נציין את המקלט המדוייק כי בכל זאת אי אפשר לדעת מתי יהיה עוד "צוק איתן" :)), ולהזמין לשם חשפנית.

דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה, 7 נערים בתולים שלא ראו מימיהם אישה ערומה, נפגשים במקלט ומזמינים בטלפון חשפנית. כמובן שהייתה התרגשות רבה, למרות הניסיון לשמור על הפאסון ולהציג חזות של "עסקים כרגיל". בנימה אישית, אני בד"כ אוהב לשמור את הקלפים קרוב לחזה, אבל גם אני נתקפתי התרגשות רבה נוכח החוויה שעומדת לעבור עלינו.

לאחר שאספנו את הכסף מכולם, הותרנו נציג אחד למעלה ברחוב וירדנו כולנו למטה למקלט. לאחר זמן לא רב מדי הופיעה החשפנית והותירה את כולם בהלם ובאלם. ברוח התקופה, היא הביאה עימה טייפ וירדה למטה אל המקלט, בניגוד למה שהייתם חושבים לא היה נראה כי היא חרדה לגורלה נוכח המפגש עם 7 בתולים ובדיוק להפך מכך, היא הייתה נראית מאוד בטוחה בעצמה והיא שידרה לכל אורך המפגש כי היא נמצאת בשליטה מלאה על מה שמתרחש למרות היותה בחיסרון מספרי. היא הפעילה את הטייפ, הצלילים המוזיקליים שברו את השקט והשתיקה המעיקה נעלמה, היא דרשה מכולנו לשבת סביבה בצורה מעגלית, כולנו היינו מאוד ממושמעים ומילאנו את בקשותיה בצורה מושלמת.

ההופעה התחילה, וכולנו התפעלנו בצורה חרישית :). היה לה גוף מהמם באמת, מעבר לסטנדרט הממוצע, אני זוכר אותה רזה עם שיער שחור, חזה שופע וגדול ישבן סקסי ומגפיים, לאט לאט היא חשפה עוד ועוד מגופה המשגע, וכשסיימה כולנו כבר היינו שייכים לה כולנו היינו שבויים שלה. היא קראה לחתן יום ההולדת והזמינה אותו לעמוד, היא העניקה לו תשומת לב וליטפה אותו קלות וכולנו היינו מלאי קנאה. אני התבוננתי בה בהערצה מוחלטת לאורך כל ההופעה וקיוויתי שיגיע הרגע שלי שאולי היא תראה בי משהו ואולי יתחשק לה קצת להשאיר את חותמה עליי והאמת היא שהרגע הזה הגיע, לא יודע מה גרם לה לעשות את זה דווקא איתי, אבל לפתע המבטים שלנו נפגשו, היא החליטה להתקרב לכיווני ואז היא קירבה את הרגל הסקסית שלה לכיוון המפשעה שלי והחלה לחכך את המגף שלה בזין שלי, וכך במשך דקות ארוכות היא עשתה זאת עד שהבחינה בזקפה, חיוך קטן עלה על שפתייה ואני גיליתי בפעם הראשונה מה זה "פוט פטיש". הסצינה הזו עם החשפנית תמשיך להופיע עוד הרבה שנים בפנטזיות שלי ותעניק לי חומר רב למחשבה ;)

איזו התרגשות, פוסט היסטורי ראשון, תהיו עדינים איתי. סתם אל תהיו עדינים תהיו אמיתיים ומעניינים זה יותר חשוב.

אז ככה, חשבתי שיהיה הכי טוב לפתוח את המשפט הראשון עם האות הראשונה ב-אלף בית, רק בשביל הסמליות. טקס שכזה, כן אני מודה אני חובב טקסיות, זה כנראה עוזר לי למצוא משמעות בכאוס הזה של המציאות. 

חשוב לי להדגיש, שהאמת היא שהעולם הזה לא זר לי לחלוטין. עוד מגיל ההתבגרות בערך ידעתי מה אני אוהב, אמנם לא הבנתי שיש עולם שלם שעומד מאחורי זה. אך הגירויים היו שם, המחשבות היו שם, הפנטזיות היו שם. הכל בער מתחת. וזמן לא מאוחר מדי אחר כך בזמן שההורמונים מתחילים להשתולל ואני רק מתחיל להכיר את הגוף שלי הגיעה גם החוויה הראשונה. והנה הסקופ הראשון שלי בבלוג הזה (כן, אני מתכוון לתגמל את הקוראים הנאמנים שלי, כזה אני אוהב להעניק :)). היא הייתה נערה מהכיתה שלי, שהייתה מאוד מחוברת למיניות שלה והצליחה להבין שהיא יכולה לנצל את זה לטובתה, נקרא לה אורסולה (על שם נערת ג'יימס בונד הראשונה).

 אז לאורסולה,  היה סקס אפיל פשוט מטורף, הגוף שלה היה חטוב מאוד, היה בה משהו מאוד חושני, היא הייתה אוהבת ללבוש מכנסי טייץ צמודים אשר העלו את מידת החיטוב של רגלייה וישבנה לדרגת אמן. והפרט הכי מעניין אצלה היה שהיא אהבה לגעת. 

היא הייתה נערה מאוד נוגעת שאוהבת לגעת בכל דבר וזה לא משנה אם זה היה חפץ או אדם. כשהיא הייתה פונה אליי, הפנייה שלה תמיד לוותה בלטיפה קלה על החזה או על הכתפיים לעתים הייתה מהדקת את האחיזה שלה עד שהציפורניים שלה היו חודרות קצת, וכן היו לה ציפורניים ארוכות ונאות. 

אני חושב שבשלב מסויים היא התחילה להבחין בזה שאני אוהב מאוד את המגע שלה ובזה שאני רק מצפה לכך שהיא תפנה אליי וזה יכול להיות כל דבר ממש לא משנה, היא יכלה להגיד לי גם דברים משעממים להחריד בסגנון "יש לך את השאלות שהקריאה המורה בכיתה אתמול" אבל זה לא שינה לי כהוא זה, כי לאורסולה היה מותר הכל. כשהיא הבינה שיש לה השפעה עליי, זה סיקרן אותה והיא החליטה לנסות לבחון את זה וכך היא הייתה מבקשת ממני לעשות עבורה משהו פעוט, כמו למשל לתת לה את מספר הטלפון של פלוני אלמוני וכשהגבתי שאין לי כוח עכשיו לפתוח את המחברת (כן, מדובר בעידן בו נהגנו להדפיס דפי קשר עם מספרי הטלפון אוחח איזה ענתיקה :)), היא הייתה מלווה את בקשתה בליטוף קל בכתף יורדת לכיוון החזה, נועצת קלות את ציפורנייה, וחוזרת על הבקשה שלה בנימה שונה והפעם כבר היה לי קשה לסרב. וברגע שנכנעתי אורסולה הבינה שיש לה הרבה כוח אצלה בידיים. והיא התכוונה להתחיל להשתמש בו לטובתה, תיבת הפנדורה נפתחה.