לאחר מספר חודשים ומספר לא קטן של דייטים ונילים שבאמצעותם ניסיתי להחזיר את עצמי למסלול הונילי, סוף סוף זה קרה, עולם הבדסמ קרא לי לשוב אליו, כמו מעין כישוף שמונע ממני להתנגד וגורם לי להמשיך לחפש את דמות האישה הדומיננטית בחיי, האשה שתסובב אותי כמו סביבון ותגרום לי לעשות בדיוק מה שהיא רוצה וגם מה שאני לא רוצה. האחת שתוריד אותי על 4 ותהפוך אותי לכלבלב שלה, זאת שתהנה מזה אפילו יותר ממני כי אין מגרה מזה לגלות שהיא כל כך הרבה יותר נועזת ממני. אישה עם מבט חודר וממיס שיגרום לך לציית באופן מוחלט לכל דבריה- אלו הן משאלות ליבי והפנטזיות שמניעות אותי שוב ושוב לחזור לכלוב. כבר לא האמנתי שזה יקרה, אבל החיים הצליחו להפתיע אותי, והכרתי מלכה כאן בצ'אט.
ההתחלה הייתה דומה לכל ההתחלות, שאלות היכרות כלליות, פלירטוטים עדינים ,אולם שום דבר לא הכין אותי לרמתה האינטלקטואלית שהייתה גבוהה מהממוצע, לאחר שהבנתי שהיא גם מתעניינת בי, החלפנו תמונות. השיחה זרמה והייתה גם מהנה, בזמן קצר הצלחנו לדבר על כל כך הרבה נושאים, החל מפנטזיות מיניות קינקיות ועד למשבר בתחום הנדל"ן. לאחר מספר שיחות, אתמול זה סוף סוף קרה, ונפגשנו. הגעתי לאסוף אותה מביתה, והייתי מאוד נרגש, קיבלתי הוראות מדויקות לפני הדייט, מה ללבוש, איך ללכת לידה, מה היא מצפה וכו.... ואני הכלבלב שאני , ליבי קיפץ משמחה לציית לה.
כשהגעתי למשכנה, הדופק התחיל לעלות, לא ממש הצלחתי לתאר לעצמי לקראת איזה מפגש אני הולך. כלומר ידעתי שאנחנו הולכים לבדוק אם אותה הכימיה שהופיעה בשיחות הוירטואליות תופיע גם בפגישת פנים אל פנים, אבל לא הייתי בטוח אם במהלך הפגישה עליי להתנהג כאחד האדם, הגבר שאני, אותה החזות שאני מציג בדייטים ונילים, או שעליי לתת דרור לכל אותן חשקים שהמלכה הזו מצליחה לעורר בי. כלומר, לתת לה להציץ לצד הנשלט שלי. אז החלטתי פשוט לזרום, הרי גם ככה המפתחות אצלה, היא זו שמחליטה. לאחר כמה דקות ארוכות שנראו לי כנצח היא נעמדה מולי, הדופק שלי היה כמו אחרי שיעור ספינינג, אוו סוף סוף, שלום לך אדרנלין, כמה היית חסר לי.
הבטתי לעברה בחרדה, והיא הושיטה את ידה ובקסם רב אמרה: "שלום כלבלב", ואני נמסתי. המלכה שלי (כן שלי אני החלטתי שהיא שלי) הרגישה נוח בכל מצב, היא ידעה שהיא בשליטה מלאה, והביטחון העצמי שהיא הקרינה היה גבוה, בעוד אני גמגמתי לעתים. האישיות הדומיננטית שלה גרמה לי להרגיש שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה ממני והיא ידעה גם איך היא הולכת להשיג את זה. הרי עובדה, בכל זאת נפגשנו בשבת בערב, למרות שאמרתי בהתחלה שאני לא יכול. מעניין, מצד אחד, יש לה יכולת השפעה גדולה חשבתי לעצמי. אולם מצד שני, זה כבר מתחיל להיות קצת מסוכן, מה יקרה אם היא באמת תצליח להכניע אותי עד הסוף ולגרום לי לעשות באמת כל דבר שהיא תרצה, היא הרי הוכיחה שהיא מסוגלת, מה יקרה אז לחיי? טוב, אין זמן לזה עכשיו צריך פשוט לקפוץ למים ולקוות לטוב, תמיד היה לי כל כך קשה לשחרר (ואני רוצה כל כך לשחרר את השליטה של חיי למישהי שתדע להכיל אותי).
השיחה באמת הייתה מעניינת, היא התנהגה באופן טבעי וסיפרה לי המון דברים על חייה. אני קצת עדיין הייתי מתוח למען האמת ולקח לי קצת זמן להשתחרר, אולם לאט לאט התחלתי להרגיש שאני יכול לשחרר ולהיות טבעי איתה, שום דבר שאגיד לא יזעזע אותה, היא כבר שמעה הכל :) . המחיצות בינינו התמסמסו, השיחה הייתה מעניינת עד שלעתים הרגשת כאילו אתה מדבר עם חבר או ידידה שלך בשלב מסוים באמת הצלחתי להשתחרר קצת ולאפשר לה להציץ לאישיות האמיתית שלי, לרגע אפילו שכחתי את הרקע של ההיכרות שלנו ונתתי לעצמי להתבטא באופן טבעי, וזה יצא קצת אגרסיבי ככל הנראה, כי מיד לאחר מכן זה גם היה הרגע שבו חטפתי ממנה סטירה ומיד אחר כך סטירה נוספת, ככה רק בשביל לאפס אותי, והאמת היא שהיא באמת איפסה אותי. א. זה גרם לי להפסיק לדבר על מה שדיברתי ב. זה כאילו הזכיר לי את מאזן הכוחות בינינו שאולי לרגע שכחתי וג' זה חירמן אותי בטירוף. לאחר מכן כששאלתי אותה על זה, היא אמרה לי: "אלו לא היו סטירות, רק ליטופים"
המשך יבוא...