הוא מסתכל לי לתוך העיניים במבט רציני ואומר לי להתפשט.
אני מתפשטת, עד התחתונים ועוצרת. הוא לא אומר כלום, מקבל את זה שהחלטתי לעצור בתחתונים.
הוא תופס אותי חזק, זורק על המיטה, אני על הבטן. קושר לי את הידיים אחת לשניה. אני אוהבת להיות קשורה, זה מרגיע אותי נורא. שני ליפופים ביד אחת ושלושה ביד השניה..
שלושה שהם לא שניים.
'אני אוהבת להיות קשורה', אני מזכירה לעצמי, 'תפסיקי לספור לו ליפופים', אני כועסת על עצמי.
הוא קושר את הרגליים זו לזו, אני חושבת על המייל שאני צריכה לשלוח מאוחר יותר, עוברת על הדגשים החשובים, מעסיקה את עצמי.
'לא ככה קושרים..'
מסלקת את המחשבה.
'אני אשתחרר בשניה'
מסלקת, מסלקת, מסלקת.
ואז זה כבר בלתי נמנע, מתפרצת המחשבה על התחתונים שעדיין עלי והרגליים שחוברו להן יחדיו, והעובדה שלא תהיה לו כך גישה לכוס שלי..
לא לוקח לו הרבה זמן לקלוט (אתן לו לפחות את זה) והוא פותח את הקשר הדפוק שהוא עשה, מפשיל את התחתונים וחוזר לקשור אותי שוב.
ג'יזס.
למה אני מתעקשת להיות נשלטת?
