צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אי סדר ,מהומה ,באלגן.

ההמהומה הפרטית שלי,
הבאלגן שלי,
והאי סדר שבתוכי.
הכל נכתב כאן.

תהנו או שלא :)

לפני שנה. 27 במאי 2023 בשעה 8:29

ידיו הגדולות מוחצות את הפנים שלי בהפתעה,תוך כדי שאני קוראת ספר.

הוא נצמד מאחורי ואני כבר מרגישה את הזקפה שלו מבעד השורט הקצר שלי.

 

אני לא נתתי לו את זה,

אני גם לא אתן עד שהוא יבין שאני לא סתם אחת.

 

אני תמיד אהבתי גברים יפים וגדולים.

האקס הראשון שלי היה חתיך רחב ובנוי היטב וגם גבוה ממני באיזה ראש, כל הבנות מאולפנה היו בוהות בו כשהוא היה בא לאסוף אותי.

האקס השני היה גדול גם רחב עם אף יפה וגם גבוהה ממני בראש,

הוא היה מפנק אותי בלי חשבון, היה מחכה לי מחוץ השער של האולפנה עם דובי ענק,סלסלת שוקולדים שאהבתי,ספרים של הסופרים שאני אוהבת וכו.

האקס השלישי היה פאק בוי,

ותמיד אהבתי פאק בוי,זה זורם אצלי בדם המשיכה הזו אליהם.

אני אוהבת פאק בוי, חמומי מוח,אובססיבים,פרמטיבים ורכושנים.

אבל אני לא אוהבת לתת להם אותי ישר,אני אוהבת לגרום להם להבין שאני לא כמו כל אחת ולא יצפו ממני להיות קלה,

כי קלה זו לא אני.

אני דרמטית, קנאית,אובססיבית ,חסרת פתיל,אימפולסיביות,חסרת מעצורים,רמת אגו בשמיים,והפה שלי יורה ישר כל מה שאני חושבת מבלי לסנן,פשוט יורה.

כיום הטעם שלי רק קצת השתנה, אני אוהבת גברים חתיכים רחבים וגבוהיים ממש גבוהים.

אני אוהבת להרגיש קטנה לידם, אני אוהבת שהגודל והגובה הזה עוטפים אותי כאלו אני דבר שביר, ככה אני מרגישה מוגנת ובטוחה.

אני יודעת שהגב הרחב הזה יגן עלי.

וזה נותן לי הרגשת בטחון.

אני חייבת להרגיש בטוחה,אם אני לא מרגישה בטוחה אני לא לוקחת את זה ברצינות,וכמובן אומרת לצד השני.

אני טיפוס נאמן,אני נאמן לאנשים שאני אוהבת ומחבבת ואם אני לא בטוחה בו אני לא אהיה נאמנה אם לא ארגיש בטחון אני לא אהיה נאמנה והוא ידע מזה, אני לא מסתירה את זה.

אם אתה לא לוקח אותי ברצינות אני לא אקח אותך ברצינות.

פעם אחת בחיים שלי הייתי במערכת יחסים שזה פתוח מהצד שלו בלבד,וזה לא יקרה יותר.

זה לא אני, אני חייבת את הגבר שלי רק איתי,כשאני אוהבת הוא צריך להיות שלי ובבעלותי,כמו שאני בבעלותו.

אני לא יןדעת אם אי פעם אמצא לי גבר כזה,

כי כיום עם כל הפתיחות שיש וים האפשרויות.

לאף.אחד לא איכפת להפסיד,להתגרש או להעלם.

 

ולי אין כבר כוח לבולשיט הזה.

אז אני שומרת על הלב שלי חזק,שומרת שאף אחד לא יחדור אליו,ואם כבר חודרים אליו.

הם לא ידעו,רק הראוי בעיני ידע.

אם יהיה לי את האומץ לשים את הלב על מגש של כסף ולתת לו להפגע שוב מדקירת סכין שאולי תבוא.

 

 

לפני שנה. 26 במאי 2023 בשעה 16:50

אני אפשרתי לו לחדור קצת למעטפת שעוטפת את הלב שלי,(אני משקרת לעצמי, הוא תמיד חדר למעטפת שלי בכל שנות ההכרות שלנו.) 

אחרי כל שיח איתו בהחלט הבכי מגיע.

 

אני בחיים לא אגיד לו את זה.

לא מגיע לו כל התיק הזה שקוראים לו נלה.

 

יש כאלו שיגידו שאני אפספס את הזדמנות וכידי לי להודות, ויש כאלו שיגידו שאני פחדנית.

ואני אומרת שאני בסהכ צריכה לשמור על הלב שלי.

אז אני אמשיך ואזרום ואעשה הפרדה,

אבל בחיים לא אודה בזה שכל הודעה שלו גורמת ללב שלי לפעום יותר חזק 

מאי פעם.

 

 

 

לפני שנה. 21 באפריל 2023 בשעה 5:08

 

 

 

 

🖤

לפני שנה. 19 באפריל 2023 בשעה 23:20

אני בת אדם שמאד רגישה לסביבה שלה,ובאופן כללי מאד רגישה.

שנים שהדחקתי את זה ולא נתתי לעצמי לבכות מול אנשים או באופו כללי,

יכלתי לשלוט בדמעות שלי באופן שאיך שהן מתחילות אני לוקחת 2 נשימות והן פשוט נעלמות.

ומאז האבל הפרטי שלי,נפתח לי הסכר.

אני לא מצליחה להתאפק,ואני פשוט בוכה.

גם בציבור הרחב, שאת זה אני הכי שונאת ,אבל אני לא שולטת בזה.

ביום השואה הזה,פשוט בכיתי את חיי, מכל שיר,מכל שם שהוזכר מכל דבר קטן.

ואני שואלת את עצמי,האם בגלל שהרגשתי מה זה אובדן אני פתאום מגיבה ככה או בגלל שהסכר נפרץ ואני פשוט בוכה?

 

 

לפני שנה. 19 באפריל 2023 בשעה 8:20

קארין גורן 2

 

אבל יאמי 

 

 

 

לפני שנה. 18 באפריל 2023 בשעה 6:57

אחח איזה שיר

 

כלכך הרבה משמעות לשיר וזמר מוכשר. 

 

 

לפני שנה. 17 באפריל 2023 בשעה 18:22

הכאב בחזי פועם,

כל כך פועם שלפעמים אני מרגישה שהוא מתרסק ומתאחה לפרקים.

בלכתך השארת לי חור ענק בלב שהוא לגמרי בצורה שלך.

 

החיוך המלא ושמחת חיים נדמו,

ונשארו זכרונות של מלמולים שאמרת.

 

מה חשבת בנשימתך האחרונה?

האם רצית שאימך תחזיק לך את היד או שרצית רק מילים מנחמות ולדעת שהיא כאן לידך?

האם רצית נשיקה או חיבוק אחרון לפני שנשמתך יצאה מגופך?

וכשהלב הפסיק לפעום היית עצובה שלא זכית לראות את פני אימך בפעם האחרונה או שמחת שהיא לא ראתה אותך נאבקת?

אני מצטערת שלא יכלתי לעשות את כל הדברים האלו ,

הייתי עסוקה בלעכל את הבשורה שכנראה לא תשרדי.

 

עוד יום של געגועים עזים 

לדבר זה שאת,לעולם שהיית לי.

עזבת מבלי לתת לי תשובות,

האם הייתי אמא בסדר?

האם עניתי לכל צרכייך?

האם אהבה שלי הספיקה לך?

והאם הבית החם שהענקתי לך נתן לך את הרגשה שלא משנה מה אני תמיד כאן לצידך?

תהיות שלא עוזבות

ואהבה שלא נפסקה לעולם.

ואת את שכל יום אני פותחת איתך את הבוקר וסוגרת איתך את הלילה.

 

אני עדיין אוהבת אותך וגאה במי שאת אל תשכחי זאת.

 

#אמאבהתקףגעגוע

 

"..הגורל קורא,הסוף כבר ידוע,

ילד בלבן מתכסה בשחור.."

 

 

לפני שנה. 17 באפריל 2023 בשעה 9:18

בשנה האחרונה התבשרתי שסבא וסבתא שלי מוגדרים  כניצולי שואה, למרות שהם כורדים.

(כן תתפלאו אני חצי תיימניה).

מסתבר שהם הגיעו גם לעיראק.

הם לא חוו את מה שיהודי אירופה חוו אבל הם חוו אנטישמיות כמו רוב היהודים בעולם באותם שנים.

 

אני מניחה שגם אם הם לא היו מוגדרים ככה וגם כאישה מעדות המזרח,

היום הזה הוא יום שמאד קשה לי.

והמעשיים הם בלתי נתפסים כדי לקלוט אותם.

 

 

 

אני אולי אצא סאחית עכשיו,

אבל אני כאן הרבה שנים ומשום מה בכלוב היום הזה הופך ללעג וצחוק עכשיו בגדול אין בעיה עם הומור שחור,הבעיה היא שזה נעשה בפומבי שיש אנשים שזה יכול מאד לפגוע בהם.

אבל כאן הם חושבים שזה בסדר לפתוח חדר בשם כזה או אחר שצוחק ולועג ליום הזה או להלל את מח שימו וזכרו היטלר.

ולרגע לא עוצרים לחשוב מה זה עושה לאנשים שההורים היו ניצולי שואה או שהם נכדים/נינים של.

 

אני מקווה שכיום האוכלוסייה כאן קצת התבגרה ומבינה שזהו יום לא רגיל להומור שחור בפומבי ובטח לא ללעג או לצחוק.

 

וכמובן שיש לי המלצות לספרים ליום השואה מי שרוצה:

דואט ההבטחה (אזהרת טריגר, יש קטעים שקשיים לקריאה).

ופלר דה ליס

שניהם של דנה לוי אלגורד

 

מי ייתן שלא נזכה לעולם לשמוע,לחוות או לראות דברים כאלו מזעזעים.

 

נזכור את כל אותם יהודים ולא יהודים אשר הקריבו את נפשם כדי לנסות לחיות בעולם הזה ולא להירצח על ידי העוולות הללו.

 

 

♥︎

לפני שנה. 14 באפריל 2023 בשעה 13:35

 

 

 

 

לפני שנה. 12 באפריל 2023 בשעה 23:54

 

"..זה זמן להתקרב, אתה כאן אך נעלם.."

 

 

 

 

GOOD NIGHT ♥︎