אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

😂😂😂

מאז שהיא נפטרה,יש לי חרדה מלצאת מהבית או להכיר אנשים חדשים.

אני יכולה לקבוע,ואז באותו יום פשוט לבטל כי אני לא מסוגלת לצאת מהבית.

 שלא נדבר על תחבורה ציבורית שאני בקושי נוסעת בה כי החרדה שם בכלל חוגגת.

אז כן בעיקרון אין לי כזה חיים,

אני בקושי יוצאת,ואני יוצאת רק כשיש לי סידורים שאי אפשר לסדר אותם בפון או באינטרנט.

 וכל הסיטואציה הזו כל כך מוזרה לי,

אני האדם הכי חברותי שיש,

תזרוק אותי בכל מקום ואני אמצא עם מי להתחבר,

כיום אני לא יכולה אפילו להשתתף בשיח קבוצתי אם אני נקלעת לשיח כזה.

שלא נדבר בכלל על דייטים וסקס,

אני לא מסוגלת אפילו לפזול לשם.

ולא רק אני בהלם גם המשפחה שלי.

הרי בניחום אבלים באו אלי מלא חברים לנחם,וההורים לא הבינו מאיפה אני מכירה אותם.

אז אחותי זרקה,

"לנל יש חברים בכל מקום אל תתפלאו אם תגלו שיש לה גם חברים בחו"ל"

וקשה לי עם זה כלכך 

עכשיו אני רוצה להתחיל ללמוד ואני לא יודעת אם אני אלך לקורס פורנטלי או אונליין.

מצד אחד אני חייבת להתמודד עם החרדה הזו וללכת לפורנטלי מצד שני אני לא יודעת אם בכלל אוכל להתמודד.

וזה מחרפן אותי כי אני אדם מאד שכלי שפועלת יחסית מהשכל ופחות מהרגש,

ואז פתאום זה נופל,כאלו אני יכולה להבין חוויתי אובדן קשה אז יש מצב שאני מפחדת לפתח קשרים חדשים שחס וחלילה לא אחווה שוב אובדן.

אבל אלו חברים וזו הבת שלי. 

אז כאלו מה יקרה?

נו זה לא משנה באמת כשיש חרדות החרדות הן ששולטות בך ולא אנחנו בהם,למרות שזה אפשרי אבל זה תהליך שאני באמצע שלו.

שיר לא קשור

⬇️

העצב הלך מקצת, 

והשמחה קצת חדרה.

אני במצב יחסית יציב,לשבוע.

אבל מי יודע מה יוליד היום?

הגעגוע שורף,

והאובדן פועם.

ואני עשיתי שינוי קטן שייתן לי קצת שקט מהתקופה ההיא,

זה לא עזר כלכך,אבל אני שמחה שעשיתי את זה כי באמת זה יותר יפה לי.

השנאה מתחילה לצוץ לה ואני מנסה כמה שיותר להתעלם ממנה,כי במילא היא לא תעזור לי בשום מטרה.

מקווה שהשבוע יהיה הרבה יותר טוב מהשבוע שהיה.

אז קצת זמן לעצמי (למרות שאני עושה כרגע בייביסיטר לשכנה).

אבל הילדה שלי רדומה ממזמן,וגם הילדים כאן.

אז השכנה החמודה שלי השאירה לי בקבוק יין ותאורה נעימה לחורף שברור שאצטלם בה🙃

(כן כן המעיל המנומר שלי)

לילה/ ערב טוב שיהיה(;

עשיתי קארההה!!!

נ.ב ליאור תחנק😌

היום קמתי עם מצב רוח טוב,

יש לי כמה דברים חשובים שחיכתי לעשות אותם מלא זמן.

ואין עליו על הבוקר ♡

הדמעות בלילות לא עוזרים לחור בלב,

אני באמת מנסה לחשוב או לכתוב על משהו אחר 

אבל אני לא מצליחה,

אני מרגישה צורך לפרוק תוך כדי שהדמעות זולגות.

הילדה שלי הגדולה מתחילה להבין,

והיא קורעת אותי כל פעם מחדש.

ואני לא אוהבת לבכות לידה כי היא נלחצת מזה שאנשים בוכים לידה במיוחד אמא.

ובאותו הזמן שהיא קורעת אותי אני קופצת עליה ומנשנשת את כולה.

כי הדבר הזה נותן לי עוד קצת אור בכל החושך.

ואני מודה גם לה שהיא בחרה בי להיות אמא שלה.

אני נעלמת קצת לכולם כי אני צריכה את זה,

אני רוצה כלכך זוגיות או שמישהו יאהב אותי אבל לא מצליחה לפתוח את הלב שלי ולהגיע לזה.

וזה גם קשה לי.

כי אני כלכך גרועה בזה שזה מדהים.

ממתי הפכתי לכזו סגורה?

זה מה שקורה אחרי אאהבה הראשונה שלך?

אני זו שבין מערכת יחסים למערכת יחסים יש גג חודש.

וכל מערכת יחסים אורכת איזה שנתיים+.

אחותי זרקה לי שקל לי כי אני לא נקשרת,

וזה לא בגלל שאני יותר שכלית.

אני עדין לא יודעת אם האמירה הזו נכונה או לא, כי אני מחשיבה את עצמי אישה די שכלית עם המון רגש.

אבל החוסר הזה שאין לי בן זוג,קצת מציק.

אבל אני יודעת שבזוגיות הבאה אני בהחלט לא הולכת לוותר או להתפשר על כלום.

היום היה לי יום שמח

הילדה שלי,שהיא האושר שלי.

לא הפסיקה להצחיק אותי ולתת לי את מה שאני צריכה.

צחקתי כלכך היום והתמלאתי אהבה,ועצב גם כי הקטנה שלי ז"ל לא לידי שתראה את אמא שלה כהה.

כמובן שאני כותבת את הפוסט הזה בדמעות,

זה לא שאני לא מרשה לעצמי להנות,

כל מה שקשור לבת שלי אני נהנת.

ואין לי רגשות אשם לגבי זה.

פשוט קשה לי המחשבה שהקטנה שלי לא כאן כדי לחוות  את החוויה הזו השמחה הזו.

אבל אני שמחה עם דמעות של עצב 

והפעם הצחוק ,השמחה והאהבה הגיעו גם לעיניים.

לחוות כאב משברון לב זה חרא,

אבל, יש אחדים שזה ממש מגיע להם.

לחוות כאב של אובדן של ילד,

לאף אחד זה לא מגיע.

הכאב הזה לא שובר לך רק את הלב,

הוא שובר כל עצם בגופך, קורע כל שריר,וריד ונים.

הוא הופך להיות העיקר שבך,

אנשים שמכירים אותך הסתכלו עלייך מתוך האובדן ולא ממה שהיה לפני.

ואת,

תסתגרי בתוך  עצמך תזעקי לעולם

שדיי כבר,

למה את דווקא צריכה לחוות דבר כואב כזה?

והעולם ישתוק,

והוא לא ייתן לך את התשובה שאת מייחלת לשמוע.

אתה יודע מה היא תשובה?

את שואלת את ליבך בתקווה שהוא ידע.

וגם הוא שותק כי מי יודע מה צריך לענות לשאלה כזו?