אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

"..אהובי אני הולכת רחוק

 אני הולכת לשתות לקרוע את העיר הזאת

 לאלף חתיכות אין לי באמת חברות או איזה סולם אהבות 

הכול זה רק זמני הכול זה רק זמני

 אני מבטיחה לנסות לאהוב אותך קצת פחות ולא לבכות יותר,

 יותר כבר לא לבכות

 יש לך את הצרור מפתחות ללב שלי – זה לא טוב זה לא טוב

 ולא הפרעת לי פשוט קצת מוזר לי לדבר אתך ככה כמו זרים 

תמיד אתה חוזר, תמיד אתה אומר את האהבה שלי ולא הפרעת לי פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך כל שני וחמישי

 תמיד אתה חוזר תמיד אתה אומר את הנסיכה שלי 

אהובי ידעתי שזה יכאב

 אבל למדתי עכשיו לא לעשות את הטעויות שאני עושה 

באמת שאני כל כך מנסה להכניס את הלב לכביסה ולייבש אותו ולנקות ממך

 ולא הפרעת לי פשוט קצת מוזר לי לדבר אתך ככה כמו זרים תמיד אתה חוזר תמיד אתה אומר את האהבה שלי ולא הפרעת לי פשוט קצת מוזר לי לאבד אותך כל שני וחמישי 

תמיד אתה חוזר תמיד אתה אומר את הנסיכה שלי.."

מוקדש♡

איך מחשבים מסלול מחדש,שהעולם שלך קרס?

למה במדינה הזו אין עזרה למי שאיבד את הדרך?

הלחץ הזה שמפעילים עלי, לא עוזר לנפש שלי.

הוא מחמיר את המצב שלי.

אתמול היא הייתה בת שנה לפי העברי, 

זה בסדר שאני לא מסוגלת לעלות לקבר של הבת שלי?

זה בסדר שאני מרגישה אשמה לגבי זה?

למה יש לי כלכך הרבה רגשות אשם שזה נוגע לבנות שלי ?

זה כאלו חלק מאימהות??

היה לי שבוע יחסית קשוח,

הילדה שלי משבת שעברה הייתה עם חום וב"ה עכשיו זה נפסק לה,

והיא לא עזבה אותי,ואנשים שהכירו אותי לא מנסים להבין אותי.

זהו חמודים אני כבר אמא,

הסדר העדיפויות שלי שונה.

אני איבדתי ילדה אחת תבינו שהילדה שנותרה היא כל העולם שלי,וכן אני בהחלט אהיה איתה כל הזמן גם אם זה לא בריא לי או לה,אבל זה מה שמנחם אותי כרגע.

הם לעולם לא יבינו אותי כי הם לא חוו את זה ולא נדבר על זה שהם לא הורים.

גם כל כך הייתי לחוצה,חשבתי שכל רגע אני אצטרך ללכת לבית חולים כי החום שלה לא ירד.

ואני ובתי חולים סיימנו את הסאגה,

10 חודשים הספיק לי.

אז אתמול היה לילדה שלי הקטנה ז"ל יום הולדת בעברי ומחר יש לילדה הגדולה שלי.

ואני רוצה לעשות לה מסיבה שהיא לא תשכח מזה,כי

היא כרגע האור שלי בתוך החשכה הזו.

פגיעות עצמיות והתלהבות הזו בכלוב,

שמישה/י פוגע/ת בעצמו/ה.

אני לא מבינה את התלהבות הזו,

זה שאיש/ה מסוים/ת פגעו בעצמם/ן לא בהכרח אומר שהם מזוכיסטים/ות.

אז די עם התלהבות המגעילה הזו,

שנשים מעלות כאן פגיעות בעצמם ולומר שזה מדהים ויפה ולנרמל את זה.

כאלו אם מישהו יעלה פגיעה בעצמו כי הוא ניסה להתאבד ולא הצליח אז גם תתלהבו מזה?

או שנניח

מישהו חותך את עצמו כי "הוא כזה מזוכיסט" תתלהבו ותגידו יאייי

כאלו בעצם

כן,

תתלהבו מכל דבר שפל שיעזור לכם אכשהו להשיג זיון או משהו דומה,

אבל רק לידיעה,

פגיעות עצמיות זה לא בדסמ

פגיעות עצמיות זה לא בהכרח אדם מזוכיסטי שעושה את זה.

וזה כלכך שפל ומגעיל שאתם מתלהבים מפגיעה של מישהו אחר שעשה אןתה בגלל שהמצב הנפשי שלו לא משהו ואתם מנסים להשיג בדל של איזה שהוא תגובה מהצד השני כי יש מצב שתשיגו זיון.

ואלו שמעלים את זה בתור אחת שהעלתה את זה,

הצומי הזה לא ייתן לכם שקט,

והצומי הזה לא יגרור אנשים טובים באמצע הדרך.

הצומי  הזה גורר נטו אנשים שרוצים לנצל אותך כשאת/ה במצב הזה.

בתור אחת שהייתה שם.

#תפסיקו להיות דוחים ולנסות לנרמל דברים שהם לא נורמלים ולא נעשים ממטרה חיובית חבורת דוחים.

אומרים לי שיש לי שפתיים מושלמות,שיניים עוד יותר וחיוך מושלם וענקי שמפיץ אור לסובבים אותו,

אז רק שאלה,

למה בעייני האיילה שלי לא משתקף החיוך הענקי שמפיץ אור?

ויש בהם רק עצבות ואופל שאפילו חיוכי לא יכול להפשיר אותם.

אתמול הגיעה עוד נקודת שבירה שלי,

אני חולה ולא מרגישה טוב (חשד לשעלת) ובנוסף קיבלתי מחזור,אין צורך לומר שבמחזור אני במצב דיכאוני למות.

אבל אתמול אחרי שפרסמתי את הפוסט, לא יכלתי להחזיק את עצמי,

ופשוט נכנסתי למקלחת ולא הפסקתי לבכות, הייתי שמחה גם לצרוח את כל הכאב,אבל אין לי קול.

מתחת הזרם של המים החמים,אני נותנת להכל לצוף ולצאת ,

יושבת על הרצפה הרטובה ופשוט בוכה בלי סוף.

ותנחשו מה?

זה לא רוקן אותי,

אני מאז לא מפסיקה לבכות ואז חפרתי בעצמי להבין למה, מה יש בחודש הזה שקשור אליה?

והבנתי

לפני שנה בחודש הזה היא נולדה  לפי השנה העברית .

והבנתי את התפרקות,

גם עכשיו הפוסט הזה נכתב בדמעות.

כי אני נזכרת בהיכרות הראשונה שלי איתה,אחרי ששבועיים מאז הלידה היא הייתה מורדמת ומונשמת ולא הייתי יכולה לא להחזיק אותה ולנשום אותה,

אז כשהיא התעוררה היינו צריכות לערוך היכרות מחודשת,

כן בימים הראשונים במחלקה היא לא רצתה שאני ארים אותה בכלל.

וזה היה לי עוד יותר קשוח.

אבל אח"כ המלחמה הזו הייתה שווה כי העיינים שלה אמרו שאני הכל בשבילה וזה הדבר שהיה הכי חשוב לי,שהיא תבין.

שאני אעשה הכל בשבילה אם הייתי יכולה לתת לה את הלב שלי הייתי נותנת.

הכל.

אבל אני מתנחמת בזה שהיא קיבלה מלא אהבה בחייה הקצרים והרבה נשנושים.

מקווה שאני אוכל במהרה ללמוד לחיות עם הפצע הזה.

כי קשה לי לתפקד בימים כאלו.

ולהיות האמא שאני רוצה.

זה יותר שיר פרידה מאהבה וכו.

אבל אפשר בהחלט לומר,

שהיא עזבה אותי בתוך ים של זכרונות ותמיד ניסתי לעשות הכי טוב בשבילה למרות שלא כולם ראו את זה כך ותמיד ניסתי להיות בשבילה בזמן שהיא הכי צריכה אותי  למרות שהיה לי קשה מאד לראות אותך ככה סובלת, עדיין הייתי לצידך כשהיית צריכה אותי ,כי אני אמא שלך ואני אמורה לשמור עליך מכל דבר.

68 יום את לא איתי והפצע מסרב להתאחות,

למדתי קצת לחיות עם החור בלב, 

הנפש פחות.

אני עדין אוהבת אותך ולא שוכחת אותך לעולם מלאכית יפה שלי. ♡

לפעמים שיר אומר את כל מה שיש לך לומר,

הרגע בו שאת מגלה את השיר, זה הרגע שבו את לא תפסיקי לשמוע אותו כי הוא נכתב בדיוק עליך כרגע, והזדהות עם הטקסט תשאר איתך בחוויה גם ביום שאחרי ששמעת אותו בפעם הראשונה.

אשים את המילים כאן ⬇️

"..What you want me to be
It's like I've lost myself in finding my way
I feel it creeping in
Patience is wearing thin
If I could help myself I would,

But there's a part of me that roams
That belongs to the road and begs me to run

To run away from the world
To leave it all behind
To strip it away and see what's on the inside
So I'm facing my fears
And taking my time
To strip it away and see what's on the inside

I've always tried to be
What you needed from me
Along the way forgot who I am
I'm sorry for getting cold
And for pushing you away
It just feels like I'm falling and nobody's there

But there's a part of me that roams
That belongs to the road and begs me to run

To run away from the world
To leave it all behind
To strip it away and see what's on the inside
So I'm facing my fears
And taking my time
To strip it away and see what's on the inside

To run away from the world (run away from the world)
To close my eyes and leap
To take the road less traveled to the unknown
To take the long way home (long way home)
And be wrong sometimes
To be like the wind and find out what's on the inside

Runaway from the world
And leave it all behind
Strip it away and see what's on the inside

Runaway from the world
And leave it all behind
Strip it away and see what's on the inside
So I'm facing my fears
And taking my time
To strip it away and see what's on the inside

runaway from the world
(Runaway from the world) leave it all behind
(Runaway from the world) runaway from the world
(Runaway from the world) leave it all behind.."

כולם מצפים ממני להיות הנל הזו של פעם,

הנל החייכנית,הזורמת זאתי שאף פעם לא משעממם איתה.

אבל הם לא מבינים שאני לא אותה אחת,

השנה הזו גרמה לי להסתכל על  דברים אחרת.

אני בסהכ נשמה שבורה ומרוסקת.

לא מעבר .

אין יותר את השמחת חיים שהייתה לי,

הכל צריך להיות מתוכנן לי לפי איך שאני רוצה. 

ואם פוגעים אחרי הפעם השלישית עפים.

אין מצב לעוד צאנס.

כן אני מאמינה שלכל אדם מגיע 3 הזדמנויות אם הוא עובר עליהם הוא נמחק.

אני שבר כלי באותו גוף.

אבל הדעות שלי,

המחשבות שלי,

והרצונות שלי השתנו.

תבינו,

אני לא אותה נל.

כשהמצב הנפשי שלך חרא,

את לא מפסיקה להיות כלי קיבול של חיידקים,

את מסיימת סבב אחד של חולי יומים את בסדר ובום מתחיל סבב חדש.

הגוף כל כך חלש,

כי סוף סוף הוא מעכל את מה שעבר עליו בשנה הזו וכנראה המערכת חיסונית שלי גם חלשה.

כשאומרים שהנפש והגוף מחוברים זה לא צחוק,

למרות שהשבוע היה יחסית סביר הצלחתי לבכות רק בלילות ולא בכל יום שרק מזכירים את שמה.

אבל עדין הנפש חלשה,והגוף עוד יותר ואני רק מנסה לעבור בשלום את התקופה החרא הזו.

מקווה שהלילה אצליח לישון נורמלי.

אני- " מחבלת היה לך כיף היום בגן?"

מחבלת - "אמא,די את חופרת".

המחבלת בת כמעט 3,האם גיל התבגרות מתחיל עכשיו?

😒