איך מחשבים מסלול מחדש,שהעולם שלך קרס?
למה במדינה הזו אין עזרה למי שאיבד את הדרך?
הלחץ הזה שמפעילים עלי, לא עוזר לנפש שלי.
הוא מחמיר את המצב שלי.
אתמול היא הייתה בת שנה לפי העברי,
זה בסדר שאני לא מסוגלת לעלות לקבר של הבת שלי?
זה בסדר שאני מרגישה אשמה לגבי זה?
למה יש לי כלכך הרבה רגשות אשם שזה נוגע לבנות שלי ?
זה כאלו חלק מאימהות??
היה לי שבוע יחסית קשוח,
הילדה שלי משבת שעברה הייתה עם חום וב"ה עכשיו זה נפסק לה,
והיא לא עזבה אותי,ואנשים שהכירו אותי לא מנסים להבין אותי.
זהו חמודים אני כבר אמא,
הסדר העדיפויות שלי שונה.
אני איבדתי ילדה אחת תבינו שהילדה שנותרה היא כל העולם שלי,וכן אני בהחלט אהיה איתה כל הזמן גם אם זה לא בריא לי או לה,אבל זה מה שמנחם אותי כרגע.
הם לעולם לא יבינו אותי כי הם לא חוו את זה ולא נדבר על זה שהם לא הורים.
גם כל כך הייתי לחוצה,חשבתי שכל רגע אני אצטרך ללכת לבית חולים כי החום שלה לא ירד.
ואני ובתי חולים סיימנו את הסאגה,
10 חודשים הספיק לי.
אז אתמול היה לילדה שלי הקטנה ז"ל יום הולדת בעברי ומחר יש לילדה הגדולה שלי.
ואני רוצה לעשות לה מסיבה שהיא לא תשכח מזה,כי
היא כרגע האור שלי בתוך החשכה הזו.
