אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

הצעצועים שלה עדין פזורים בכל מקום,

וככה גם המוצצים,הבגדים,הנדנדה הלול והעריסה.

עדין לא פיזרתי את התיק שלה של הבית חולים.

ואני לא יודעת מה לעשות עם כל הדברים.

עדין בכלל לא נכנסתי לחדר שלי,שבו היא ישנה יחד איתי.

אני ישנה בחדר של אחותי.

אני לא מסוגלת להיפרד לגמרי.

קשוח לי.

עוד קניתי לה מלא דברים חדשים,באותו יום שהיא נפטרה.

המלאכית שלי,נדירה ואני מקווה שבאמת טוב לה,

כי הרי לא יודעים אם באמת טוב להם שם נכון?

של יום כיפור הזה,

זה לבקש סליחה מעצמנו.

מי ישמע כאלו אנחנו פגענו בעצמנו ממש קשה יותר מהסובבים אותנו.

אז לכבוד הטרנד החדש

אני מבקשת סליחה

מהכוס של אמאמאמא שלי.

חבורת אנשים פתטים.

#מבקשת סליחה מהבת היפה שלי ז"ל.

ואם פגעתי ממישהו כאן ,אז פשוט בשנה הבאה תשכילו לא להתעסק איתי (;

יאללה גמר חתימה טובה לרובכם !

עכשיו העצב בא בגלים והוא לא תמידי,

אולי זה ישמע רע אבל ירד ממני עול מסוים.

הילדה שלי הפסיקה לסבול בגללי.

אין טעם לנסות לומר לי שזה לא נכון והיא לא סבלה בגללי,

הייתה לי בחירה ואני צריכה לקחת עליה אחראיות,ידעתי את הבעיה ידעתי שיכולים להיות סיבוכים ובעיות *ובכל* זאת בחרתי להביא אותה.

אז ירד ממני העול הזה של רגשות האשם,הרגשות האלו שאני הבאתי אותה לעולם של סבל.

עברתי על כל התמונות שלה ורוב התמונות שלה היו בבית חולים .

ילדה מהלידה מסתובבת לרוב בבית חולים,איזה חיים היו לה?

אני נאחזת במחשבה הזו שהיא לא סובלת בכלל.

אבל יש רגעים שאני עדין דואגת

מי מחבק אותה עכשיו?

מי דואג לה?

מי אוהב אותה ברגשות כאלו עצומות כמוני?

היא בודדה שם?

אני תמיד יאהב אותה,אבל לפעמים אני קצת שמחה שהיא הפסיקה לסבול. 

והבנתי שיש מצב שהייתי די אנוכית.

♡

אני שמחה שהיא במקום טוב עכשיו ולא סובלת

הסתכלתי בכל התמונות שלה ורוב התמונות שלה היא בבית חולים.

ואני לא רוצה לתאר כמה סבל היא עברה למרות שהייתי שם וראיתי ובכיתי יחד איתה.

אני רוצה להאמין שהיא עכשיו לא סובלת בכלל 

אבל שהיא קצת עצובה כי היא מתגעגעת אליי ולחיבוק שלי ולאהבה שענקתי לה והיא לי.

אני רוצה להאמין שהיא לא תשכח אותי בחיים.

כמו שאני לא אשכח אותה בחיים,

ואני בטוחה שהיא שומרת עלי ועל אחותה.

אני כל כך מתגעגעת לצחוק שלה 

ולטפל בה,אבל היא עכשיו לא סובלת

אני צריכה להתמקד בזה.

אני שבורה לרסיסים,

אני חושבת שאני נמצאת בחלום בלהות 

אין מצב שהיא איננה,אין מצב שהמלאכית שלי לא כאן איתי.

10 חודשים שהיא סבלה כל כך הרבה,

ועכשיו היא לא סובלת בכלל שזה לטובה.

אבל היי למה היא הייתה צריכה ללכת ממני?

אני הייתי מקדישה לך כל רגע,ונותנת לכאב שלך מרגוע לכל כאב.

הייתי נלחמת איתך  הייתי מוכנה לתת לך את הלב שלי אם הוא היה מתאים.

אני הייתי מוכנה לעשות הכל,רק שתהיי כאן לידי ,צועקת/בוכה/ישנה/מחייכת /צוחקת.

רק תהיי לידי עוד קצת שאוכל להסניף אותך ולהחזיק אותך בפעם האחרונה גיבורה שלי 

בבקשה אכשהו תחזרי אלי,אני שבורה,מרוסקת ועדיין מנסה לתפקד בשביל אחותך.

שבלעדיה ממזמן הייתי כבר נשאבת לחור שחור ולדבר הזה שקוראים לו דיכאון.

10 חודשים נלחמנו יחד,

גיבורה שלי 

תודה לך על הזכות שבחרת בי להיות אמא שלך בתקופה הזו,

שתדעי שאני יודעת שנלחמת עד הסוף ויודעת שהיית לוחמת עד הנשימה האחרונה שלך.

אין לי מילים לתאר מה מתחולל אצלי,

שתדעי שאני תמיד יאהב אותך,ותמיד אזכור אותך.

גם אם את לא פיזית כאן לידי.

מלאכית שלי,שמרי עלינו מלמעלה ותתני לי את כל הכוחות שהיה לך כדי שאוכל לגדל את אחותך הגדולה.

את אהבה שלי,

המלאך שלי,

וכל העולם שלי.

גם כשהנשמה שלך מסתובבת בעולם הזה.

מקווה שסוף סוף מצאת קצת נחת מכל הכאב שעברת.

אני רוצה שתדעי שאשתדל לא ליפול כדי להיות חזקה בשביל אחותך.

אני אוהבת אותך מלא,את תמיד תהיי שלי ותמיד תהיי בליבי.

מקווה שאת עכשיו ליד המלאכים ותשמרי עלינו משם.

יהי זכרך ברוך יפה שלי♡

אני כותבת כדי להוציא את זה מעצמי.

אני שואלת את עצמי איך הגעת למצב הזה?

האם עשיתי משהו לא בסדר בבית?

נתתי לך להתאמץ ממש ואז הלב קצת נשחק?

אני מקווה שהניתוח מחר יעזור לך,ותוכלי לחזור להסתכל עלי בעייניך הגדולות ולדבר איתי דרכן

או לתת לי לנשנש אותך ולשמוע את צחוקך.

מי היה מאמין שאני אתגעגע לבכי שאת עושה שאת נודניקית,או סתם לבכי שלך ולצעקות שלך.

בייבי קטנה שלי אני אוהבת אותך,

בבקשה תחלימי מהר ותחזרי לזרועות שלי.

קשה לי בלעדייך,וקשה לי גם בלעדי אחותך.

אל תשאירי אותי ואותה לבד,תהיי חזקה.

אני אומרת לך את המילים האלו כל יום שאני יושבת לצידך בטיפול נמרץ,לפחות התחלת קצת לפתוח את העיניים כשאת שומעת אותי.

אבל בבקשה תקשיבי לקול שלי ותצאי מזה מהר,

הורגת אותי המציאות שבה יש לי תינוקת ואני לא מטפלת בה, אלא א.נשים זרים שממזמן הפכו למשפחה שלנו.

אני אוהבת אותך ואני יודעת שאת חזקה ותלחמי ושתדעי שאני הכי מאמינה בך גיבורה שלי.

אני עצובה וכאובה,

קשה לי לראות אותה ככה,עד שהתרגלתי לראות אותה צוחקת,מחייכת וכמובן צועקת עלי.

אני מתגעגעת אליך,

כל היום אני חופרת בגלריה של הפון ורואה אותך, בכל אלפי הסרטונים שעשיתי לך.

אני נכנסת ליחידה ומדברת איתך מעודדת אותך ואומרת לך עד כמה שאת אלופה כי את אלופה וגיבורה שלי.

אני ישנה עם הבגדים המסריחים שלך ושל אחותך כי קשה לי שתיכן לא לידי.

אין לי בעיה להיות לבד כל החיים,רק שאתן לצידי. 

אתן העולם שלי,הנשימות שלי והאור של חיי.

אני רוצה אותכן תמיד איתי.

אני מקווה שלאור השנה החדשה שבפתח אני אתבשר בבשורות יותר טובות.

יש דברים שמסתבכים בחיים,

אז חזרנו להתחלה הילדה שלי מורדמת ומונשמת עד תאריך לא ידוע,ואני לא מסוגלת לעזוב אותה לבד.

המצב שלה התדרדר ואנחנו הולכים לתהליך יותר מסובך ממה שחשבנו.

כאלו כמה הילדה הפיצית הזו צריכה לעבור?

לא מספיק?

לפעמים החרטה מגיעה לה ואני אומרת לעצמי, למנ לא הקשבתי לרופאים והייתי מפילה,היא הייתה פחות סובלת פחות היא בכלל לא הייתה סובלת. 

אבל מצד שני איך אני אוכל לרצוח יצור שנמצא אצלי בבטן ואני מרגישה אותו כל יום ויום?

אימהות זה דבר חרא ומעצבן הרגשות אשם אף פעם לא עוזבות אותך גם שאת מנסה שהן יעזבו.

לכבוד השנה החדשה שתכף מגיעה,אני מאחלת לי שנה של בשורות טובות ובריאות מלאה לקטנה שלי.