אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

הפעם זו הגדולה,אני איתה במיון.

מקווה שיהיה טוב וזה יעבור מהר.

שיהיה לילט לרובכם.

אין פואנטה רק פוסט צומי.

פעם ראשונה שאני הולכת למיון עם הפיץ ואני באותו יום חוזרת לבית.

זה אושר עילאי!

♡

"..הרצחת וירשת?
כאן גרים בכיף הצלקות שאז השארת
בתוך הבית ששברת, שילמת, לא קונה ת'חארטה

אוי, כמה מתאים לך לברוח
פתאום זה נוח לשכוח
שרק לפני חצי שנה, ריסקת לי את הלב
כמו טריילר זול בקולנוע
אל ת*** את המוח
רק שאני כבר רחוקה אתה אוהב.."

מיון בפעם המי לא יודע מה

שלוםםםם

🤯🤷🏽‍♀️😒

#רק להוסיף שלא מתרגש ממשוגעות,פסיכיות וחולות נפש♡

אני מאד פגועה,כי אני מרגישה ששיחקו בי ולקחו אותי כמובן מאליו,וזה פוגע שאת מרגישה ואז יודעת שזה מה שזה אחרי שאת הרגשת שונה.

אבל אני מנסה לא להתמקד בזה,

לעבור הלאה כמה שיותר מהר כדי שכל הרגש ידעך.

 והבאסה שזה כאלו בתקופה הזו שגם ככה חרא לי,אבל אולי בעצם זה משהו טוב?

כי כל החרא מתמקד בתקופה אחת?

תתפללו שאצליח להגמל מהרגש הזה מהר ואוכל להתקדם למשהו אחר, יותר נכון שאהיה מסוגלת נפשית להכניס מישהו חדש לחיי.

♡

"..Fuck you

I hate you

I miss you

Sucks to know you.."

אז תודה לאל,

היום זה הייתה השיחה הכי רגועה שהייתה מזה 8 חודשים.

עדין יש תהליך שצריך לעבור, אבל זה נראה יותר פשוט ממה שהיא עברה עד עכשיו..

היה לי יום טוב היום ואני שמחה על כך.

אז אתמול התנהגתי קצת,חרא כי הבנתי את התמונה המלאה ומאד נפגעתי.

כמעט בכיתי אבל החלטתי לא לבכות,מה שכן זה הוסיף עוד יותר למצב הנפשי החרא שאני נמצאת בו.

וזה מעציב אותי מאד,בעיקר כי אני עדיין אוהבת אותו.

היום זה היום הקריטי לפיצית שלי,יש לציין שהרבה שאלו אותי מיזו הפיצית אז זו הבת שלי.

אני מקווה שיהיה טוב וששם אני לא אבכה גם.

ואני מאד בלחץ.

אני מקווה שלא נגמרו לי הכוחות.

וגם אם כן אני חייבת לייצר חדשים.

מקווה שיהיה יום הרבה יותר טוב מאתמול למרות שהיום התחיל עם דכדוך קל.

היום קמתי קצת יותר טוב מאתמול,

הבכי לא נפסק אבל הוא יפסק.

החלטתי פשוט לשחרר ויהיה מה שיהיה,

מחר זה יום מאד קריטי בשביל הפיצית שלי.

ואני לחוצה מאד.

אני מאמינה שיהיה טוב,

יותר מקווה.

אבל אי אפשר לדעת באמת מה יהיה.

נ.ב- אני לא מעונינת להכיר כרגע אף אחד,תודה.

אז אני כאן, שעות על גבי שעות.

כדי לברוח מהמציאות העגומה שלי והמחשבות שלי.

וגם לברוח מהרגשות שלי אלייך,

זה קשה.

היום אמרתי שאני גרושה עם לב תפוס, וזה נכון הלב שלי עדין אצלך וזה מעצבן אותי.

כשאתם אלו שנפרדים הרגש לא אמור להעלם?

 הלוואי שהיינו מכירים בתקופה אחרת,אולי זה היה עובד אכשהו.

למרות שאני בטוחה שאיתי לא יכול לעבוד כמעט כלום.

שוב קבלתי מחזור וזה כנראה בגלל המצב הנפשי שלי,כן הנפש שלי לא בטוב.

ואני מקווה שהיא בתהליכי ריפוי.

כי זה חרא להיות במצב הזה.

אני רוצה לעבור כבר את התקופה כזו,נמאס לי להיות שבורה כי אין לי איך לעזור לה.

וזה לא תלוי בי.

נמאס לו להיות חסרת אונים לגבי הפיצית שלי.

בא לי לעזור לה ושהיא תפסיק לסבול,זה רוצח אותי מבפנים.

זה שורף לי את כל התאים שיש.

"..שאני כבר אבודה שאין לי דרך לחזור,שהמלאך שאז שמר עלי שוכב לו שיכור,המנגינה שמתנגנת באוויר רק מסמלת את הסוף שלי.."