אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

ביומים האחרונים אני קצת יותר בטוב,

שלחתי לו הודעה ובה שפכתי הכל.

וואלה זה הוריד ממני את העול שהרגשתי וזה נתן לי אפשרות קצת להפתח.

הכרתי מישהו ממש נחמד (לא מכאן) לא נראלי שהולך להיות משהו אבל הוא מצחיק אותי בטירוף וזה בול מה שאני צריכה עכשיו.

כן אני עדין חושבת עליו,אבל זה מצליח להשכיח את זה ממני.

סוף סוף יש לי עם מי לעביר את הלילות הלבנים בגלל שאני לא מצליחה להרדם מהסיוטים ולפחות הם מצחיקים בטירוף.

הוא רוצה שניפגש,ואני קצת חוששת כי אני לא יודעת איך אני אהיה כי החוסר בטחון שלי חזר ובגדול,

וחוץ מזה הראש שלי לא כזה כאן ובנוי למשהו כרגע אבל מצד שני אני ממש חרמנית ואני קצת כרגע חושבת ופועלת מהפות 

אני מקווה שאמשיך עם המצב רוח הזה, גם בזמן התהליך וגם אחריו.

אני שמחה לחזור אפילו אם זה לקצת לנל השטותניקית שהייתה בחיי הרווקות שלה.

#לק חדש😇

מאז שקבלתי את  התאריך לתהליך שהשפיץ צריכה לעבור,

אני מתעוררת כל לילה מסיוט נוראי, ולא מפסיקה לבכות עד הבוקר.

הפחד מכרסם בי לאט לאט לקראת התהליך ואני מתחרפנת פשוט לא מסוגלת להוציא את האפשרות הזו מהמח.

ואני כלכך  מפחדת, אני לא יודעת אם אצליח להתמודד שוב פעם 

ואני כלכך מפחדת שאני אשבר בזמן שהיא הכי צריכה אותי.

אז נרשמתי לאפליקציות הכרויות,כדי להעסיק את המח שלי במלא מלל ושטויות.

ועדין עד כמה שזה עצוב, נידי ואובססיבי אני עדין רק חושבת עליו והבור נהיה רק יותר עמוק.

הלב שלי פשוט מלא בו,וזה לא נורמלי.

אני פשוט בתקופה חרא ובא לי לעבור את זה או לקחת סם שיכניס אותי להזיות טובות או משהו כזה,רק

קצת לברוח מהמציאות המחורבנת הזו.

*תמונה מצחיקה בשביל המסיכה (:

הוא אהבת חייי ♡

נשאר מקום אחד להרשמה וזה לעוד מבוגר/ת בלבד🤣

אוגוסט, חנקת 

(סתם,אני אוהבת שיש לי זמן איכות עם הגדולה).

♡

אני אוהבת להשאיר הכל לעצמי,פחות משתפת אנשים במה עובר עלי במיוחד בזוגיות וכו,

כל החיים "הפומביים" הם מסיכה אחת גדולה.

אף אחד באמת לא יודע מה קורה בתוך הספר הענק הזה שנקרא "החיים של נל".

אני שונאת אותו,

אבל לא יודעת למה אני שונאת אותו.

כנראה אני שונאת אותו כי הוא הצליח אכשהו לעורר אצלי רגש שהיה רדום כמה זמן?

או בגלל שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו?

אני קמה איתו בבוקר ונרדמת איתו בלילה.

עד לא מזמן זה היה כיף הוא היה המקום השקט הזה במוח, שאני יכולה לברוח אליו.

כיום זה קשה לי,זה עוד משהו שמעמיס על הנפש שלי.

אני חושבת שאני מגיבה ככה,בגלל שבמילא המצב הנפשי שלי חרא,ואין לי כל כך במה להתעסק אז אני מתעסקת בזה.

אני בטוחה שאם הייתה לי אפשרות להתעסק במשהו אחר או ישר לקפוץ.למיטה של גבר אחר היה לי הרבה יותר קל.

והחוסר הוודאות של הקטנה גם מוסיף לזה, ובא לי כבר להתייאש ולהרים ידיים.

אבל אני לא יכולה לעשות את זה,הן באחריות שלי.

ואני אוהבת אותן יותר מידי כדי להרים ידיים.

הן האור שלי בכל התקופה הזו.

נמאס לי להוציא את החרא, אבל זה עוזר לי פחות יותר,אני מרגישה קצת פחות כבדה.

זה כאלו הלב שלי מסרב להמשיך הלאה,

כאלו הוא גנב אותו והחליט להשאיר אותו אצלו.

נשבעת לכם שזו הפעם הראשונה שאני לא מצליחה לשחרר ולהתקדם.

וזו הרגשה נוראית.

כאלו די,

פאקינג תצא לי מהלב ותשחרר אותי.

תן לי להתקדם אכשהו.

ואני מנסה זה לא שאני לא מנסה,אבל זה מרגיש לי כלכך מוזר ופשוט אני מאבדת עניין אחרי כמה זמן.

אני שונאת את זה,

ולא יודעת איך להתמודד עם זה.

כשמתחיל להחשיך, 

אני יודעת שיהיה בערך שוב לילה לבן.

השקט מכניס אותי ללופ של מחשבות שלא עוזבות אותי, ופשוט החרדה משתלטת עלי.

וזה מבאס והורס אותך מבחינה נפשית.

כי יש לך לקום ולתפקד לי 2 פיציות,

ואז הן מקבלות אמא קצרה,בלי סבלנות בכלל, בקושי יכולה להכיל אותן וכמובן עייפה.

והרגשות אשם מכרסמות אצלך עמוק ואוכלות לך לאט לאט את הלב,וזה כואב.

הנפש שלי פשוט מדממת בלי סוף.

אני באמת מפחדת כלכך,

כאלו אני אצטרך לראות אותה שוב מורדמת ומונשמת שוב לעזוב את הגדולה לתקופה ,ואני כלכך מפחדת שזה היה ביום הראשון שלה לגן,אני רוצה להיות שם בשבילה.

להכיל אותה, לחבק אותה ולאהוב אותה.

לתת לה את הבטחון שהיא יכולה להכנס מבלי לחשוש.

אני לא יודעת מאיפה אני מביאה את הכוחות, אבל אני חושבת שדיי עייפתי.

והדבר שהשכיח ממני הכל,כבר לא נמצא ולא יהיה.

אז זה עוד יותר מעצבן ומכביד. 

מקווה שיהיה טוב בקרוב.

לילט♡

Good morning ☀️