כשמתחיל להחשיך,
אני יודעת שיהיה בערך שוב לילה לבן.
השקט מכניס אותי ללופ של מחשבות שלא עוזבות אותי, ופשוט החרדה משתלטת עלי.
וזה מבאס והורס אותך מבחינה נפשית.
כי יש לך לקום ולתפקד לי 2 פיציות,
ואז הן מקבלות אמא קצרה,בלי סבלנות בכלל, בקושי יכולה להכיל אותן וכמובן עייפה.
והרגשות אשם מכרסמות אצלך עמוק ואוכלות לך לאט לאט את הלב,וזה כואב.
הנפש שלי פשוט מדממת בלי סוף.
אני באמת מפחדת כלכך,
כאלו אני אצטרך לראות אותה שוב מורדמת ומונשמת שוב לעזוב את הגדולה לתקופה ,ואני כלכך מפחדת שזה היה ביום הראשון שלה לגן,אני רוצה להיות שם בשבילה.
להכיל אותה, לחבק אותה ולאהוב אותה.
לתת לה את הבטחון שהיא יכולה להכנס מבלי לחשוש.
אני לא יודעת מאיפה אני מביאה את הכוחות, אבל אני חושבת שדיי עייפתי.
והדבר שהשכיח ממני הכל,כבר לא נמצא ולא יהיה.
אז זה עוד יותר מעצבן ומכביד.
מקווה שיהיה טוב בקרוב.
לילט♡