התקופה הזו לימדה אותי איך לבקש עזרה כשאני צריכה.
כן כולם יודעים שאמא חדשה זו "עבודה" מייאשת וקשה.
אין לילות, יש לילות, בכי בלתי פוסק ואנשים שפתאום יודעים איך זה להיות ההורים ומוכרחים לומר לי מה לעשות ואיך לא לעשות.
בסדר, אני יכולה להבין אותם אני אמא חדשה ולהם יש ים של ניסיון.
למזלי אני בחלת וכך גם בעלי.
והוא משתדל לעזור לי, למזלי שהוא אוהב את הלילןת אז לפעמיים כשאני סחוטה הוא נשאר איתה ואני עפה לישון ולנוח.
להיות אמא חדשה זה פתאום להבין שאת לא יכולה לעשות מקלחת של חצי שעה, שאין לך עכשיו כלכך זמן לעצמך.
זה ללמוד איך לחלק את הזמן שלך.
זה לרדוף אחרי השינה במיוחד שאת אחת כזו ישנונית.
זה לדעת שיש משהו שביגר אותך פתאום ולהבין שיש דברים יותר חשובים משמועות מפגרות, מאנשים שלא מפסיקים לנסות לשחק לך במוח ומאנשים שנעלמו לך שאת הכי היית צריכה אותם ופתאום חזרו לחייך מבלי הודעה מוקדמת.
אז כן אני אתעלה על עצמי כי אני מניחה שאני לא רוצה שהבת שלי תיקח דברים ללב ותתעסק השטויות.
אז אני מוחלת לאותם אנשים האלו.
אבל אני עדיין לא רוצה שום קשר איתכם.
מקווה שהקטנה שלי לא תהיה כמוני ותתעסק בשטויות.
נל.
