אני זזה באי נוחות כשהוא בוהה בי,
בדרך כלל אני אוהבת שבוהים בי,
אבל הוא עושה לי תחושה מוזרה, לא כזו שמטרידה להפך כזו שגורמת לי לרצות לרוץ אליו.
זה מוזר ואפילו קצת קריפי, אבל התרגלתי למקרים לא רגילים בעולמנו.
אני צוללת במחשבות על זה שבחודש הבא, אני אצטרך להתחתן עם הההוא שבחרו בשבילי, לא כי אני רציתי אלא,הם רצו, ואני תוהה לעצמי...
האם אי פעם אני אצליח לחוות אהבה?
האם אני אצליח לחוות תשוקה?
אני יודעת שעם זה שבוהה בי אני אצליח.
אבל לבינתיים אני בדרך לעשות הכנות אחרונות לחתונה בעוד שהוא יכול לבחור.
יכול לבחור במי להתאהב, את מי לאהוב, את מה לחוות ואת מה לא.
ואני סתם איזו נק קטנה באוויר שמחליטים לה, מה לחוות, את מי לאהוב ובמי להתאהב.
אבל ככה זה שאת בת של....
את צריכה לספק את הסחורה שהכל טוב.
הוא בוהה בי
ואני בוהה בעתיד השחור שלי.
*לא אמיתי*
