לפני 3 שנים. 25 בדצמבר 2020 בשעה 5:35
אני נותנת למחשבות שלי לרוץ,
נותנת להן קצת דרור בזמן כל כך קצוב.
חזרתי לעצמי קצת, אבל כל כך פוחדת שוב לשקוע בכל השחור הזה.
קבלתי החלטה מאד חשובה שתשפיע על העתיד שלי אבל בפעם הראשונה אני שלמה איתה.
אני מבינה שבכל התקופה הזו גדלתי להיות מישהי שונה ויותר חזקה נפשית.
שנים שנתתי לאנשים לדרוך עלי, שנים שהייתי צעצןע, חימר ביד היוצר.
ושנתיים שאני לא.
סוף סוף מעצימים אותי, נותנים לי מקום במרכז ונותנים לי להיות אני.
שנים הכחשתי את הסטיות שבי, נתתי לפחדים שלי במה ונכוויתי.
יש לי ראש משוגע, פסיכי סטיות שאף אחד לא מעלה בדעתו שאני חושבת עליהם, כן אני.
אבל למדתי לתת להם מקום שם ולקבל אותם כי זו מי שאני.
אין פואנטה לפוסט, סתם מילים ומשפטים שהייתי צריכה לכתוב אותן ולתת להן מקום.
