לפני 3 שנים. 13 במאי 2021 בשעה 18:13
לא פחדתי מאזעקות,ממלחמות ומכאוס שיש.
ביומיים האחרונים אני מתה מפחד,
רועדת.
לא עליי,לא על בעללי.
על הקטנה שלי,על היצור הקטן הזה שצריכה בגיל 1.4 לקום בבהלה מהבומים ומהאזעקות,למרות שהיא לא כלכך מבינה.
עדיין היא נבהלת מזה.
וזה הורג אותי,שורף אותי מבפנים.
ואז אני אומרת לעצמי איך לעזאזל האמהות בדרום מתפקדות?
איך לעזאזל הן כל כך חזקות כשהילדים שלהן מתפרקים להן מול הידיים והן לא יכולות להתפרק יחד איתם,הן חייבות להשאר חזקות.
וואלה? אני מצדיעה להן,שהן נשארות שפויות בכל הכאוס הזה.
שהן קצת יותר חזקות ממני.
שיהיו לנו ימים טובים יותר.
