היום שוב דיברו עלייך סביב השולחן,
אני בקושי זוכרת איך אתה נראה ואין לי בכלל זיכרונות ממך.
אתה רק לפעמים צץ לי בחלומות.
אמרו שלקראת הסוף לא עזבת אותי,לא הסכמת שאף אחד יקח אותי ממך.
אפילו לקלח אותי לא הרשאת כי היה לך קר ופחדת עלי.
עכשיו כשיש לי מחבלת, עצוב לי שלא זכית להכיר אותה ,למרות שאני יודעת שאתה בטח מלווה אותה מאיפה שלא תהיה.
אמרו שהיה לנו קשר מיוחד אהבה בין סבא לנכדה שלט הבינו.
כשנפטרת הייתי בערך בגיל שנתיים,ותמיד מספרים שהייתי לוקחת את הליכון שלך ומחפשת אותך בכל החדרים .
כל הזמן שמעלים אותך אף על פי שאני בקושי זוכרת אותך אני בוכה.
בוכה כי אני רואה את הבן שלך עם הנכדה שלו ובטוחה שככה היינו,לפעמיים אני חושבת שיש בה משהו ממך.
כי היא עושה את אשתך מאושרת יותר מאי פעם והיא ממש אוהבת אותה.
סבא שלי,
אתה חסר לי מאד וזה מוזר,כי חוץ מהפרצוף שלך אני לא זוכרת ממך כלום.
אני מקווה שאתה נח לך שם איפה שאתה לא נמצא ואתה גאה בי ושאני עושה אותך מאושרת.
