לפני 3 שנים. 23 באוקטובר 2021 בשעה 20:53
אני מרגישה שבתוך כל האמהות הזו,
די וויתרתי על עצמי.
אני כבר בקושי יוצאת ובקושי עושה את הדברים שאני אוהבת.
כן,ותגידו לי שזה לא אמור להיות ככה,שאני יכולה להיות גם אמא וגם לעשות את הדברים שאני אוהבת.
אבל זהו שאצלי זה לא ככה.
לפחות לא בגיל הזה שהיא עוד פיצית.. (בעיני).
אני חייבת להיות 100 אחוז אמא,למרות שלדעתי אני לא אמא כזו מצוינת ולא אם השנה.
אבל עדיין חשוב לי מאד להיות שם תמיד בשבילה,לפחות לנסות.
ותמיד שאני יוצאת אפילו לשופינג זריז,אני מרגישה רגשות אשם ופחד תמידי שעכשיו היא בוכה ורוצה אותי ואני לא שם.
זה שובר אותי.
מקווה שזה יעבור מתי שהוא וחיי החברה והבילוי יחזרו לי.
ואוכל להיות מי שהייתי.
