אני חושבת שאני על סף התמוטטות.
התקופה הזו מאד קשה לי.
בעלולי מנסה להכיל אותי, אבל כמה הוא יכול?
אני מרגישה שלאט לאט אני מתכנסת לעצמי ומנסה להתמודד עם הכל לבד.
קשה לי, החודש הזה קשוח לי.
רגע אחד לא היה לי לעצמי וזה לא חשוב כל כך,אבל אולי זה מה שאני צריכה?
אבל אין לי אפשרות לזה כרגע,אני צריכה לרוץ ולרוץ ולהתמודד ולטפל ולהיות.
כי אני בחרתי בזה.
ואני לא מתחרטת לרגע, אבל עד שזה לא מגיע אי אפשר באמת לדעת למה לצפות.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה.
אני רוצה את החיים שלנו בחזרה,
אני רוצה לחזור לעצמי.
אבל בינתיים אני חוזרת למסכה
ואומרת שהכל טוב.
אני בסדר, גמור.
"..במקום לראות את חצי הכוס המלאה, שפוך הכל לכוס קטנה, אני
, אלוף בלעזור לאחרים אני, לא לעצמי,
לא לעצמי רק לא לעצמי.
ואיך אפשר לאהוב אותך כשאתה לא אוהב את
עצמך,כותב שירים בגוף שני, על מי אתה עובד?
סליחה, על מי אני.?.."
