אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

לפעמים אני תוהה,מה באמת אני עושה כאן?

אני לא מהחומר הבדסמ"י הרגיל/הישן בוא נגדיר אותו כ  ה"אליטה" של הבדס"מ.

 שוב חוזרים לעניין הזה שכאן צריכים כל דבר להגדיר וליצור תבניות, 

"יש תורה אחת לבדסמ! אי אפשר לזוז ממנה מילימטר".

איך יש תורה אחת למשהו שאפילו לתנ"ך יש אלף פירושים וניסוחים אחרים.

בחיים לא אבין את זה.

אבל זה לא חדש לי, להרגיש לא שייכת.

אני רגילה תמיד להיות לא שייכת,

עוף מוזר. 

תמיד אומרים לי שהמחשבות שלי שונות,הדעות שלי שונות הדרך שלי מוזרה.

ולי יש רק דבר אחד לעשות,לתהות. 

אז נחזור להתחלה, מה אני באמת עושה כאן?

מה זה נותן לי ?

צומי?

גם, ובכמויות.

אבל אני גם מקבלת מחוץ לכאן ובכמויות.

אולי זה הכיף באנונימיות,

שוואלה אני יכולה להיות מי שאני בלי שום פילטר שאני צריכה לשים על עצמי בגלל סיבה  כזו ואחרת?

התנהגות שלי כאן לא שונה מזו שבמציאות,

אולי במציאות אני קצת יותר ביישנית אבל אני אותה נל בדיוק.

אותם,דעות,מחשבות ואפילו ככה אני רבה במציאות.

הבלוג?

שכאן אני באמת יכולה לכתוב את כל מה שעולה לי ועוד לקבל פידבקים טובים או רעים?

לתת במה לראש הסוטה שלי?

אבל אין לי שום בעיה לחשוף את כל הסטיות שלי מול הפרטנר הנכון.

בואו נודה באמת, לא כזה כיף לשהות כאן..

רוב האנשים סבירים.

המעטים חולים עם תעודות שהוירטואליה ואנונימיות נותנת להם אומץ לעשות כל מה שעולה על רוחם.

יאמר לזכותי שניסתי להגמל ולא להיות כאן.

אבל תמיד,

תמיד אני חוזרת לכאן ואני לא יודעת למה.

וזה ממש מתסכל לא להבין מה מושך אותי לכאן.

טוב כשתהיה לי תשובה אשתף 

לבינתיים תהנו מהמוזיקה (;